"הטלת ספק, כאשר ניגשים אליה בחוכמה ובמינון נכון, אינה מעשה של ציניות או ניהיליזם, אלא פרקטיקה אינטלקטואלית ואישית חיונית ביותר […] את הקִדמה האנושית אנו חייבים לאנשים שהעזו להטיל ספק".

חיים שפירא מציע בספר זה הצעה שנראית לי מובנת מאליה: לא לקבל שום דבר כתורה מסיני, אלא להטיל ספק, לבחון, לשאול שאלות, ורק אחר כך לקבוע דעה. כמה וכמה גורמים מוליכים לאימוץ מהיר מדי של דעות ומאיימים על שיקול הדעת האנושי ועל הבחירה המושכלת בעמדה עצמאית, ושפירא מציג אותם בפירוט.

גורם אחד הוא הקלות והמיידיות של חשיבה אינטואיטיבית לעומת חשיבה אנליטית. הראשונה מבוססת על רגשות, על החלטות מהבטן, השניה מבוססת על השכל ודורשת תהליך ארוך יותר ומאמץ יותר. קל ועצלני להסתפק בראשונה, חכם ומתגמל יותר להשתמש בשניה.

גורם נוסף הוא השורה הארוכה מאוד של הטיות אוטומטיות שמתערבות בשיקול הדעת. לא אמנה את כל הרשימה, אזכיר רק שלוש: הטיית האישוש שגורמת לנו לברור מבין הדעות המוצגות בפנינו את אלו שמתיישרות עם דעותינו שלנו; הטיית המיקוד שמתרכזת בגורם אחד מתוך גורמים רבים, ומעניקה לו חשיבות יתר בלתי מוצדקת; הטיית השרידות שבגללה אנו מודעים רק למקרים ש"הצליחו" (כמו "ניבוי" שהצטייר כקולע, ולכן דובר בו רבות, לעומת אינספור ניבויים שלא התממשו ונמחקו מן הזכרון).

עוד גורם הוא הכמות העצומה של מידע זמין, שחלק ממנו פשוט אינו נכון. התוצאה: "בעבר, משמעותה של בורות היתה חוסר ידיעה. כיום פירושה ידיעת יותר מדי דברים שאינם נכונים".

גורם נוסף, מוכר מאז ומתמיד, הוא כוחו של ההמון, ההיסחפות אחר "כולם", העוצמה המלהיבה של הרבים, ובסופו של דבר ההתיישרות על פי הרוב הקולני בניגוד לשכל הישר ולשיקול הדעת העצמאי.

הדברים אולי אינם חדשים. שפירא עצמו כתב אודות חלק מהם בספריו האחרים. פילוסופים כתבו אודותם בדרך זו אחרת לאורך ההיסטוריה (מובאות מדבריהם משובצות בספר). סופרים ואנשי תקשורת התבטאו לגביהם. אבל יש ערך בכינוסם יחד סביב הנושא החשוב של הספקנות, ויש ערך גם בחזרה עליהם ובהדגשתם, אולי בעיקר בימים אלה:

"בימינו המצב חמור במיוחד: קטעי טיקטוק של 7 שניות במקום חשיבה, פופ-כלכלה, פופ-פילוסופיה, פופ-פמיניזם, חשיבה מבוססת דימויים, רדוקציה של רעיונות לסלוגן קליל, אלגוריתמים (המהפנטים החדשים, המותאמים אישית לכל אחד ואחת בהמון הדיגיטלי) המעדיפים לעורר זעם ולבטל ספקות… וכמובן, השימוש ב-AI, שמשבש לחלוטין את היכולת להבחין בין אמת לשקר"

לא ארחיב מעבר לכך, בעיקר משום שאי אפשר למצות את השפע בסקירה, ומומלץ לקרוא את הספר עצמו. אסיים במספר ציטוטים מועילים:

"סובלנות ללא גבולות תוביל להיעלמותה של הסובלנות. אם נרחיב את גבולותיה של הסובלנות ונכלול בתוכם את אלה שאינם סובלניים, ואם לא נהיה מוכנים להגן על חברה סובלנית מול המתקפה של אלה שהסובלנות זרה להם, אזי האנשים הסובלניים יושמדו יום אחד, והסובלנות יחד איתם" (קרל פופר, 1945)

"אחד הדברים שמאוד מפריעים לי במשחק הפוליטי הוא הקורלציה המוגזמת בין העמדות בנושאים שונים […] הרי אין שום מניעה לוגית שאדם יהיה בימין הכלכלי אך יתמוך בזכויות הלהט"ב ויאמין שישנה סכנה גדולה בשינויי האקלים". הקורלציה הזו מוסברת, מן הסתם, באידאולוגיה: " אידאולוגיות מפשטות את הלא ניתן לפישוט, מפתות/מהפנטות את האנשים ומשעבדות את מחשבתם. הן מעניקות ודאות במחיר האמת, מציעות שייכות במחיר החופש"

"אני מציע לכל ידידיי […] לקרוא גם עיתונים המחזיקים בדעות פוליטיות הפוכות משלהם – הרי אדם שקורא רק עיתון שמחזיק בדעות הזהות לאלה שלו, פשוט מדבר עם עצמו"

"בלי נקיטת ספק אנו נופלים בקלות לאמונות טפלות, לקונספירציות מטופשות, למניפולציות ולנחמות שווא. הספק מעניק לנו סיכוי להתקרב לאמת"

"היו כמה וכמה ישראלים (כולל סופרים אחדים) שהסבירו מעל הבמות מחוץ לארצנו שישראל מבצעת רצח עם בעזה. זה העציב אותי מאוד משתי סיבות – זו זילות השואה וזה לא נכון. כמה חבל שהאנשים האלה לא הטילו ולו ספק קל שבקלים בהתבטאויות שלהם. לפי כל הגדרה לרצח עם שהצלחתי למצוא, ישראל אפילו לא התקרבה לשם […] אילו התכוונה ישראל לבצע רצח עם, עזה היתה כבר מדבר לא מיושב – כאשר רוצים לבצע רצח עם, מרכזים אנשים במחנות או בגטאות ולא מעבירים אותם למקומות בטוחים יותר מאלה שהם נמצאים בהם"

ספר מעניין, נהיר, כתוב בחן רב וראוי לתשומת לב.

כנרת זמורה

2026