רעידת אדמה פתאומית לוכדת תשעה אנשים בקונסוליה ההודית בארה"ב: אפרו-אמריקאי, הודי מוסלמי, בת למהגרים הודים שחיה עם חבר לטיני, זקנה סינית ונכדתה בת העשרה, זוג לבן בגיל העמידה – היא אחרי נסיון התאבדות, הוא רואה חשבון – מנהל משרד הויזות בקונסוליה ופקידת הקבלה. לכל אחד מהם "תיק" משלו: האפרו-אמריקאי נושא צלקות מלחמה, המוסלמי סובל מעוינות האמריקאים אחרי ה-11 בספטמבר, הפקידה מותשת מנסיונות החיזור של המנהל הנשוי. עד לרגע שבו רעדה האדמה היו כל אלה זרים זה לזה, רואים רק את החזות החיצונית, ואדישים לגמרי למה שמאחוריה. רעידת האדמה משנה לחלוטין את יחסיהם ההדדיים.

תחילה גולש כל אחד מהם לתפקידו הקלישאי: החייל לשעבר נוטל פיקוד, המוסלמי מערער על סמכותו, האשה המבוגרת מנסה להרגע באמצעות גלולות, וכן הלאה. כשחולפות השעות, והבנין שמעליהם ממשיך לקרוס בעוד מפלס המים שעל הרצפה הולך ועולה, מציעה אחת מהן להעביר את הזמן באמצעות סיפורים. כל אחד מן הנוכחים מוזמן לספר משהו על עצמו, דבר מדהים אחד שחווה. כל סיפור מגלה פן חדש בדמותו של המספר, מערער לגמרי את התפיסה השיפוטית הראשונית שהתבססה על דעות קדומות ועל התרשמות חיצונית שטחית.

כל סיפור כשלעצמו מעניין וראוי לקריאה, אבל הספר ככלל לוקה בחסר. ניכר, לדעתי, שהסופרת חתרה להגיע אל הסיפורים, אבל תפרה את הדרך אליהם ברשלנות. הרבה ארועים קטנים בעלילה לוקים בחוסר הגיון או בחוסר תשומת לב. דוגמא קטנה: כשהאשה מנסה לבלוע כמה גלולות, בעלה מעיף אותן מידה. החדר מאובק, הרוס, מוצף מים, ולפיכך הגלולות אבודות. עמוד מאוחר יותר הוא נאבק להוציא את אותן גלולות עצמן מכף ידה המאוגרפת… התחושה הכללית היא של חפיפיות, עד כדי כך שבשלב כלשהו שקלתי לנטוש. בדיעבד אני שמחה שלא, הן משום שהסיפורים, כאמור, טובים, והן משום שלא מזיק להזכר מדי פעם שאסור למהר לשפוט אנשים בלי באמת להכיר אותם ואת מה שמניע אותם.

הכריכה היא מהיפות שראיתי.

One Amazing Thing – Chitra Banerjee Divakaruni

הוצאת כנרת זמורה ביתן

2011 (2010)

תרגום מאנגלית: צילה אלעזר