איתן פרום גדל בחווה בסטרקפילד, מסצ'וסטס. התמזל מזלו, ועמדו לו כישוריו, והוא פנה ללימודים גבוהים, הרחק מחיי הפרך של החקלאות. איתרע מזלו, ואביו חלה, וכבן יחיד הוא נדרש לנטוש את הלימודים ולשוב למשק. מכאן התגלגל ממשבר למשבר. תחילה מת אביו, והוא לקח על עצמו את אחזקת מקום. אחר כך חלתה אמו, ובעזרת זינה, קרובת משפחה, טיפל בה. כשהאם הלכה לעולמה, במקום למכור את החווה ולשוב ללימודים, משאת נפשו, נישא לזינה, שהיתה מבוגרת ממנו בשבע שנים, והפכה חולנית כאמו. כשהיה בן עשרים ושבע נכנסה לחייו האפורים קרן של אור בדמותה של מאטי, קרובת משפחה של זינה, שבאה לגור איתם ולעסוק בעבודות הבית. אנו פוגשים לראשונה את איתן כשהוא בשנות החמישים לחייו, גופו מעוות, ומראהו מעיד על שנים קשות שעברו עליו. המספר של סיפור המסגרת של היצירה מתוודע בהדרגה אל קורותיו של איתן, ואל מכת הגורל הגדולה מכולן שפקדה אותו.
“We never got away – how should you?” seemed to be written on every headstone – זוהי תחושתו של איתן, הלכוד בחיים שלא היה בוחר לעצמו, כשהוא עובר ליד חלקת הקבר המשפחתית בחווה.
קראתי את הספר לפני שנים בתרגומה של טל ניצן-קרן (לפני כשנה הוציאה עם עובד מהדורה מחודשת עם אחרית דבר מאת המתרגמת). הפעם קראתי אותו בשפת המקור.
אני חושבת ש"מהודק" היא מילה המתארת את הספר היטב. כל מילה שקולה, לכל תיאור יש משמעות, ויותר מכל – העלילה כולה מהודקת סביב איתן. יש בספר דמויות נוספות, אבל בסופו של דבר כל מה שאנחנו יודעים עליהן הוא כיצד הן מתפרשות על ידי איתן. מיהי זינה? אשה מסכנה הנגועה במכאובים שאינם מאפשרים לה לחשוב על אחרים, או מפלצת מניפולטיבית שממררת את חיי בעלה ואת חייה של מאטי? אשה פגועה החושדת ברגשותיו של בעלה כלפי הנערה הצעירה, או אשה המבקשת לעצמה עצמאות כלשהי בתוך העוני והמחסור? איתן אינו יודע, לפעמים סבור כך ולפעמים אחרת, ואנחנו מיטלטלים אתו. ומיהי מאטי? נערה מאוהבת או נערה בודדה שכמהה לתשומת לב ולחום אנושי? נערה שמקדמת באומץ וברוח טובה את מה שיביא לה הגורל, או נערה נואשת? איתן חווה אותה לעתים כך ולעתים אחרת.
איתן הוא אדם בודד להחריד. כשלמד בעיר, אמנם יצא לו שם של אדם סגור, אבל הוא נהנה מהאוירה החברותית, מן השמחה, מהאחווה הסטודנטיאלית. אלה אבדו לו לגמרי כששב לחווה. ימיו עוברים בעבודה קשה, ללא הצלחה יתרה. בביתו אין לו עם מי לדבר. גם עם אנשי המקום אין לו שפה משותפת. כשמאטי נכנסת אל חייו, התקשורת ביניהם נותרת מינימליסטית. לאיתן אין יכולת, הבאה עם הנסיון ועם הפתיחות, להתבטא במלים. כשהם סוף סוף מדברים, רגע לפני שהיא אמורה לעזוב על פי החלטתה של זינה, התוצאה הרת אסון.
הטבע הקשוח של האזור – העלילה מתרחשת במהלך החורף המושלג והקפוא – משתלב לבלי הפרד בחייו ובאישיותו של איתן. המספר מתאר זאת כך:
He seemed a part of the mute melancholy landscape, an incarnation of its frozen woe, with all that was warm and sentient in him fast bound below the surface; but there was nothing unfriendly in his silence. I simply felt that he lived in a depth of moral isolation too remote for casual access, and I had the sense that his loneliness was not merely a result of his personal plight, tragic as I guessed that to be, but had in it, as Harmon Gow had hinted, the profound accumulated cold of many Starkfield winters
ובתרגומה היפה של טל ניצן-קרן:
הוא נדמָה כחלק מהנוף הנוגה האילם, כהתגלמות יגונו הקפוא, וכל חמימות ורגישות שהיו בו נאצרו מתחת לפני השטח; אך לא היתה שום עוינות בשתיקתו. פשוט נראה שהוא מתקיים במעמקיו של בידוד מוסרי כה מרוחק שאי־אפשר להגיע אליו סתם כך, והרגשתי שבדידותו אינה נובעת אך ורק ממצוקתו האישית, אלא שיש בה, כפי שרמז הרמון גואו, הקור העמוק שהצטבר בחורפי סטרקפילד רבים מדי.
הספרים האחרים של אדית וורטון, שקראתי עד כה, עסקו בחברה הגבוהה. "איתן פרום" יוצא דופן מבחינה זו, אך דומה לאחרים מבחינת האיכות. הסופרת ניחנה ביכולת להתבונן עמוק אל נפשות גיבוריה, ולטעמי בספר הזה, שנעדרת ממנו הלגלגנות שנלוותה לאחרים, היא מביאה את יכולתה זו, לצד כושר תיאור מרשים, לפסגה.
מומלץ מאוד.
Ethan Frome / Edith Wharton
1911
