תגית: מתח

"גבר בן 46, משמין, מקריח, יושב בחושך מוחלט במשרד של מטר על מטר, מסתתר כמו איזה אנה פרנק מהאיש של השווארמה, תוהה אם האורז שהשארתי במקרר לצהריים ישרוד הפסקת חשמל באוגוסט", כך מתאר את עצמו לב בינדר, בלש שעסקיו דועכים, כל קשריו מתפוגגים, והוא שקוע בחובות לכל העולם. כשהוא מקבל מכתב איום ושטנה בנוסח "זה כל מה שאתה שווה, אפס", עוברת בראשו רשימה ארוכה של אנשים שזו בדיוק דעתם עליו. אנשים שהוא חייב להם כסף, אנשים שאחריהם עקב במסגרת עבודתו, גרושתו, שאיתה יש לו יחסים טעונים, חברתו לשעבר. לא ברור איך ייצא מכל צרותיו. ואז נוספת עוד אחת. מירי, אותה חברה לשעבר, החשודה ברצח אביה, מופיעה במשרדו ומבקשת את הגנתו. לב, למען האמת, אינו לגמרי בטוח בתחילה שהיא אינה אשמה, ומהסס אם לסכן את שאריות המוניטין שלו במעורבות במקרה. אבל הוא לא באמת יכול לסרב לה.

נוח, אביה של מירי, היה אחד משני המייסדים של אייליסט, חברה שבנתה מאגר דנ"א של מפורסמים, ויצרה הליך שמאפשר להחליף את המטען הגנטי שבביצית מופרית בדנ"א מהמאגר על פי הזמנה, מבלי להפריע למהלכו של ההריון. מדובר למעשה בשיבוט, אבל מבלי לקרוא לו בשם זה. מירי, בתו של נוח, שכעת נחשדת ברציחתו, היא בעצם מרילין מונרו, כנראה הראשונה שנוצרה ככזאת. הוריו של לב בחרו בגנים של לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי של ישראל, עבור בנם המיועד, ושמו הפורמלי הוא לפיכך לוי אשכול 278.

אם מתעלמים מההיבט הדמיוני שבספר, מדובר בעלילה דינמית, רבת תהפוכות, מותחת ומסופרת כהלכה. ההיבט הדמיוני מוסיף לספר תבלין מעניין. ההליך המתואר אמנם נראה בלתי אפשרי, אבל זה אינו באמת משנה. מה שכן משמעותי הן השאלות שהוא מציף, והביקורת הלא כל כך סמויה על תרבות החיקוי ועל מחיקת האינדיבידואל. מה יכול להיות גורלם של ילדים שנוצרו לתוך תבנית מסוימת, עם כל מטען הציפיות הכרוך בה? הרי ברור שלא כל מרילין מונרו תהיה שחקנית מפורסמת, אם כי מצד שני היא בהחלט עשויה להיות בעלת אישיות מסובכת, ולא כל צ'ה גווארה ינהיג מהפכה. "הלוואי שהצל הזה של מי שהיא הייתה יכולה להיות כבר יפסיק לרדוף אותה", אומר לב על אחת מנשות אייליסט. "אחר כך קרה לו מה שקורה לכולם. הוא עקף בגיל את המקורי שלו. הבין שהוא לא השיג יותר מדי. נכנס לדיכאון", הוא אומר על גבר אחר. ואם לא די במבנה התבניתי שהחברה נדחקת אליו בגלל אייליסט, כי קשה כנראה לעמוד בפיתוי לעצב את ילדך עוד בטרם נולד (ה"נורמים", כלומר אלה שנולדו באופן רגיל, ללא מעורבות של אייליסט, הם במיעוט), ההתפתחויות הטכנולוגיות יוצרות חתימת מקום של כל אדם בכל רגע, ומעט הפרטיות שעוד נותרה בעולם נעלמת.

"האכזבות" הוא סיפור קודר ברובו, אם כי לא נעדר ממנו הומור, בעיקר בדמות אישיותה המורכבת של המכונית שבה לב נוסע. הוא אמנם ממוקם בעתיד כלשהו, לא מאוד רחוק, אבל הוא מאוד עכשווי ורלוונטי, והשילוב של עלילת המתח עם השאלות החברתיות עובד היטב.

את העטיפה ההולמת עיצב אמרי זרטל.

מהנה, מעורר מחשבה ומומלץ.

תכלת

2026

אלי, שהתאלמן מאשתו אושרה, האמין שלחיים כבר אין מתנות בשבילו, עד שפגש את ליה. אלי הוא מתרגם ספרות, מתרכז בעיקר בספרי מתח, אב לבת שקשורה אליו ולבן שהתנתק. ליה היא צ'לנית, גרושה מזה שנים רבות ללא ילדים, קשורה בכל נימי נפשה לפליקס, הכלב הכנעני שאימצה. מהרגע הראשון בו נפגשו אצל חברים משותפים נוצר בין אלי וליה קשר מיוחד, שבעידודם של חבריהם הלך והעמיק.

הסופר שותל במהלך הספר רמזים עבים למכשולים בדרכו של הזוג החדש. האם הקשר עלול להכשל בגלל הסודות שליה כנראה נוצרת באשר לנישואיה הקצרים? האם החשדנות של אלי כלפי נגן ברביעיה שבה ליה חברה תעמוד ביניהם? אולי זכר אשתו לא יניח לו להקשר אל אשה אחרת? או שמא יתערב גורם חיצוני כלשהו? משהו יקרה, והרצון לדעת כיצד יתפתחו הדברים מושך לקרוא ברצף.

לא אספר, כמובן, מה קורה בהמשך. אומר רק שמדובר בכדור שלג, שנפתח בטעות תמימה, שגוררת בעקבותיה טעות נוספת, ומכאן נוצרת תסבוכת של שקרים שאי אפשר לצאת ממנה מבלי להביא לחורבן מוחלט, או כך לפחות סבור אלי, האיש שחשב שחייו נגמרו עם מות אשתו, וכעת חרד לאבד את החיים החדשים שהזדמנו לו.

יש בספר חקירה משטרתית ומעשה עברייני וראיות מחשידות – המרכיבים שבונים ספר מתח. אבל עיקרו של הספר מצוי במה שמתרחש במוחו ובלבו של אלי, והאמינות שבה מתואר הבלגן הנפשי שלתוכו הכניס את עצמו היא בעיקר זו שמעניקה לספר את איכותו.

ההיבט היחיד שלא אהבתי בספר הוא הבחירה לכתוב אותו בגוף שני, כשהכותב פונה אל אלי ומספר לו על עצמו ועל מעשיו. למרות שניתן בספר הסבר לבחירה הזו, היא עדיין מעיקה ומלאכותית. באיזשהו שלב הצלחתי לשקוע בעלילה ולהתעלם ממנה, אבל כששבתי לקרוא אחרי הפסקה שוב התקשיתי להתרגל. פרט לכך, ספר מוצלח בהחלט, קומפקטי, מושך ואמין.

אחוזת בית, ידיעות ספרים

2026

פיטר וגיא הם אחים. פיטר גדל באנגליה, בן ביולוגי של קייט שאומץ פורמלית על ידי אביבה, בת זוגה. גיא גדל בישראל, בנם של זאב ואביבה. אותה אביבה. כשקייט נהרגת בתאונת דרכים בישראל, ומתעורר חשד שמדובר ברצח, מתברר לגיא שהוא אינו יודע דבר וחצי דבר על משפחתו. אביו ידע על חייה הכפולים של אשתו, אחותו של גיא, שרון, ניחשה זמן רב קודם לכן וקיבלה אישור לניחושיה מאמה. פיטר היה מודע לקיומה של המשפחה הישראלית של אמו, שחלקה את חייה בין שתי המדינות ובין שתי המשפחות. גיא, שצריך להתמודד עם מעצרן של אמו ושל אחותו כחשודות ברצח, נאלץ להתמודד גם עם גילויים של הסודות שהוסתרו ממנו.

פיטר הוא עיתונאי חוקר, גיא משרת בפרקליטות. פיטר מעוניין בקשר עם אחיו, גיא מסויג. בהדרגה, ככל שמצוקתם המשותפת גוברת, הם מתקרבים זה לזה ומנסים להבין יחד מה באמת קרה. מולם ניצבת ענת נחמיאס, חוקרת המשטרה המוכשרת שכיכבה בספרים קודמים של ליעד שהם.

שהם מחבר בספריו בין סיפורים אישיים ואנושיים לפרשיות שכמו לקוחות מן העתונות של ימינו, וכותב יצירות מותחות שהציר המוביל אותן הוא החקירה הבלשית. בספר הזה הוא מעביר את מרכז הכובד אל האישי, בעיקר אל היחסים בין שני האחים. ענת נחמיאס נותרת עלומה, אנחנו יודעים עליה רק את מה שהאחים יודעים, ואת המעט שהיא בוחרת לשתף איתם. שינוי המוקד עובד יפה.

לעומת זאת, פיצול הקול המספר בין פיטר לגיא חורק בעיני. איכשהו, שני הגברים האלה, השונים מאוד זה מזה, מדברים ממש באותו הסגנון. אפילו הפונט השונה בכל אחד מן הקולות לא הצליח לגרום לי לעצור לרגע ולנסות להזכר מי המספר התורן. עדיף היה אפוא לתת למספר יודע כל לדבר בשמם.עיה העיקרית בספר, שבגינה אסתפק בהמלצה מסויגת, היא בדרך לפיצוח, כשבשני פרקים עוקבים מוצגים ממצאים סותרים לחלוטין, וחבל (מחמת קלקלנים לא אוכל לפרט, אבל המעוניינים מוזמנים לקרוא בעיון את הפרקים על הסרטון לקראת הסוף).

בעיה נוספת בספר, שגם בגינה אסתפק בהמלצה מסויגת, היא בדרך לפיצוח, כשבשני פרקים עוקבים מוצגים ממצאים סותרים לחלוטין, וחבל (מחמת קלקלנים לא אוכל לפרט, אבל המעוניינים מוזמנים לקרוא בעיון את הפרקים על הסרטון לקראת הסוף).

*** הערה מאוחרת: הסתירה, שאיכשהו חמקה מכל העיניים שבחנו את הספר לפני הפרסום, תתוקן בהדפסה הבאה

על רוב ספריו של ליעד שהם שקראתי המלצתי, על זה פחות.

כנרת

2026

אדם מורגן, סופר שאינו מצליח לשחזר את ההצלחה המתונה של ספרו הראשון, מנהל רומן מחוץ לנישואים. אשתו שרה היא עורכת דין מצליחה, מאוד עסוקה, והיחסים בין בני הזוג, למרות האהבה, חורקים, כך נראה, בשל חוסר יכולת למצוא הזדמנויות לבלות יחדיו. אדם שוהה רבות בבית הנופש שרכשו כדי שיוכל ליהנות משקט שיסייע לו לכתוב, ושם הוא גם נפגש מזה שנה ומעלה עם קלי, מלצרית בבית קפה מקומי, שסובלת, לדבריה, מהתעללות מצד בן זוגה.

ה"סידור" הזה בא אל סיומו האלים כשקלי נמצאת מתה מדקירות סכין, במיטה בבית הנופש. מי שלוקחת על עצמה את ההגנה עליו היא שרה, אשתו הנבגדת. חוסר היכולת להציב גבול בין היחסים המקצועיים והיחסים האישיים, כמו גם חוסר התקשורת המתמשך בין שרה ואדם, למרות שמעל ראשו מרחף האיום של עונש מוות, אינם מקלים על הנסיונות לברר מי רצח את קלי.

הגימיק הזה של הדילמה בין האישי למקצועי מייחד את הספר, שפרט לכך הוא די שגרתי. בצד החיוב יש לציין שהסופרת מצליחה ליצור מתח כבר מהתחלה, ושותלת הטעיות ששומרות על המתח גם בהמשך. בצד הפחות חיובי, הדמויות כולן כתובות בשטחיות, רובן חד-מימדיות. בצד השלילה, הגילויים בפרק המסיים את הספר אינם משכנעים. ליתר דיוק, הם יכלו להיות כאלה אילו היה הספר כתוב בגוף שלישי, אבל הבחירה של הסופרת לכתוב אותו בגוף ראשון מפיה של שרה, לסרוגין עם קולו של אדם, מעקרת את הסבירות של הסיום.

מכיוון שהספר בסיכומו של דבר די חלש בעיני, הופתעתי לקרוא בדברי התודות של הסופרת, שזוהי גרסה שניה של ספרה הראשון, שראה אור בגרסה הראשונה ארבע שנים קודם לכן (על הדרך היא משתלחת במו"ל הראשון שלא העביר את הספר עריכה).

חובבי מתח קליל אולי ייהנו ממנו. אני, לצערי, לא.

The Perfect Marriage – Jeneva Rose

מטר

2026 (2024)

תרגום מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי

ילדה בת אחת-עשרה, יתומה מאביה, רוצחת את אמה. על פי המלצתה של פסיכולוגית, שבוחנת ציור שציירה הילדה, היא נשלחת לשיקום ולא לכלא. גבר צעיר, בעל בלוג, מנסה להבין את הכוונות הנסתרות מאחורי ציוריה של אשתו, מפרסם פוסט שבו הוא מודיע שפענח אותם ומפסיק לכתוב, ומעורר בכך את סקרנותם של שני סטודנטים חובבי מסתורין. גננת עירנית מנסה להבין מה עומד מאחורי כתם, שכנראה נועד להסתיר דבר מה, בציור של אחד מילדי הגן. על גופתו של מורה לאמנות שנרצח באכזריות נמצא ציור נוף אחרון שצייר ממש לפני מותו, ועיתונאי חוקר מנסה למצוא בו משמעות ואולי רמז לזהות הרוצח. 

אוקטסו, סופר יפני המסתיר את זהותו, מספר סיפור מותח, המשולב בציורים האמורים, ומזמין את הקורא להתבונן, אולי להיות מעורב, לעקוב אחר הלך מחשבותיהם של האנשים הסקרנים המבקשים בהם מפתחות להבנת הדמויות המעורבות, ולגלות את החוטים המקשרים בין הפרשיות השונות.

"תמונות מוזרות" הוא סיפור מקורי, דינמי מאוד, טווה יפה קשרים בין עבר והווה, חידתי ומפתיע. הוא מתייחס אל עצמו, אל חידותיו, וגם אל הנושאים החברתיים הנובעים מן הפרשיות, ברצינות, ועם זאת מגניב לקראת סיום אמירה ההופכת את הנחת היסוד שלו על ראשה (ומחמת קלקלנים לא אפרט). שילוב המילולי והחזותי עובד מצוין, והספר, המפתה את הקורא להשתלב בפענוחים, נקרא בנשימה אחת.

התרגום של דנה אלעזר-הלוי (מאנגלית, באישור המחבר) טבעי מאוד ונעים לקריאה.

מומלץ לחובבי מתח, וגם לאלה שלא.

Strange Pictures – Uketsu

変な絵 – 雨穴

אחוזת בית וידיעות ספרים

2026 (2022)

תרגום מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי

מגי, בתו המנוכרת של פרנק, חוזרת לחייו במפתיע אחרי נתק של שלוש שנים, ובפיה בשורה: היא מתחתנת. פרנק, שפגש לאחרונה את בתו בדירתה השכורה העלובה מוצא אותה כעת בפנטהאוז המפואר של בן זוגה איידן, בנו של מנהל החברה שבה היא מועסקת. החתן עצמו, לצערו, מעורר בו חששות בשל יחסו המאולץ כלפיו ובשל ממצא מחשיד שהוא מוצא באקראי בדירתו. מצד אחד הוא מבקש להזהיר את מגי, אך מצד שני הוא נזהר לא להתעמת איתה אחרי שסוף סוף חודש הקשר ביניהם. אז הוא מנסה לזרום.

יחד עם אחותו תמי ועם אביגיל, ילדת האומנה החדשה שלה, הוא מגיע לחתונה במתחם מבודד, עשיר להפליא ומוזר להפליא. נדמה שמה שכולם, בני משפחה ואנשי צוות, מבקשים הוא להנעים את זמנו של פרנק, אבל הוא עצמו אינו מסוגל להרגיע את חרדותיו. שמועות בלתי נעימות, שלא לומר פליליות, אופפות את איידן ואת משפחתו, ופרנק מנסה להפריד אמת מבדיה כדי לגרום לבתו לקבל החלטה מושכלת באשר לחתונה. מגי מצדה מפגינה שאננות, בטוחה לחלוטין בהחלטתה.

האם מגי היא קורבן תמים ועיוור של אהבתה? האם "אין גבול לרמות הטמטום שהורים מסוגלים להגיע אליהן כדי לרמות את עצמם",ובלבד שיוכלו להאמין שילדיהם צחים כשלג? פרנק מוצא עצמו מיטלטל בין גרסאות שונות של האמת המוגשות לו.

ג'ייסון רקולאק מספר סיפור קריא רב תפניות, שכל אחת מהן מפריכה את מה שהיה ידוע לפניה. חובבי מתח לשמו ייהנו ממנו. קוראים ביקורתיים ימצאו בו אי סבירויות לרוב, ויצטרכו להשעות את השיפוטיות כדי לזרום עם העלילה.

The Last One at the Wedding – Jason Rekulak

ידיעות ספרים

2026 (2024)

תרגום מאנגלית: אמנון כץ

עבור ג'ון אביה היא קיט-קט, עבור גבריאל חברה היא ק"ק, קונרד מאהבה לסירוגין מכנה אותה חתולת פרא, וכשהיא נעצרת באשמת רצח מתייחס אליה מקס, העיתונאי החוקר המסקר את משפטה, כאל קייט הקטלנית. טארון, המוביל את הסנגוריה, מעדיף את השם הסולידי קתרין. כל אחד מהם רואה את קתרין קול מנקודת המבט שלו, ואיש, כך מסתבר, אינו מכיר אותה בשלמות.

אז מי היא קתרין קול? נערה צעירה, נורמטיבית בסך הכל, שנאבקת על מקומה במשפחה, ומנסה להתמודד עם מותו של אחיה ועם גירושי הוריה, או רוצחת בדם קר שהותירה מאחוריה ארבע גופות? דוברת אמת שאנשים, אפילו הקרובים לה, בוחרים להתעלם ממנה ולהניח שמדובר בשקר, או תככנית וסכסכנית, מעלילה עלילות והורסת אנשים? מציאותית ושוחרת טוב, או מסוחררת משפע הקונספירציות ברשת ושואפת נקמה?

כשקתרין נעצרת בעקבות הרצח המרובע, היא אומרת לשוטרים "זה הגיע להם". די במשפט הזה כדי לגרום לכולם להאמין שאין ספק שתורשע במשפט. אביה אומר שאינו מאמין שהיא מסוגלת לרצוח, אבל במקביל מבקש בארועים מילדותה הסבר להתנהלותה בהווה, ותוהה על מידת אשמתו שלו. גבריאל, שמאמין בכל הקונספירציות, ואילו היה אמיץ יותר וחולני פחות אולי היה פועל לאורן, תומך בה ולא משנה מה עשתה או תעשה. קונרד מתאר קשר שהתנהל כמו חיזור גורלי, ומביע את אמונתו שהיא מסוגלת לכל. עבור מקס היא סיפור מצוין. טארון, היחיד מכולם, מודה שאינו מבין אותה. בעבר הגן על אשה שסומנה ללא עוררין כרוצחת, האמין בחפותה והצליח להביא לזיכויה רק כדי ללמוד אחר כך שככל הנראה היתה אשמה, ולכן הוא מתנהל בזהירות, מתנדנד בין אמון לסלידה.

הספר בנוי בפרקים קצרים, שבכל אחד מהם אחת הדמויות "מדברת" אל קתרין (כולן מדברות בדיוק באותו הקול, וחבל), מעלה זכרונות, ומתארת את התחושות במהלך המשפט. בהדרגה נחשפות עובדות אודותם ואודותיה שלעתים משנות את מה שחשבנו שאנחנו יודעים. האם יתכן שקתרין, זו שהצהירה "זה מגיע להם", היא לא זו שרצחה, או שהסופרת מתעתעת בקוראים? צריך להגיע לסיום כדי לגלות.

"מי את קתרין קול?" מותח למדי, אולי קצת ארוך מדי, אבל בזכות הפרקים הקצרים אינו מעיק (מה שכן מעיק זו הכמות הבלתי הגיונית של שגיאות כתיב שהיו צריכות להעלם בשלב ההגהה). הספר מעלה את הנושא המעניין תמיד של מה אנחנו באמת יודעים אפילו על האנשים הקרובים לנו, ובסך הכל מהווה חווית קריאה קלה וסבירה לסוגה.

Her Many Faces – Nicci Cloke

פן וידיעות ספרים

2026 (2025)

תרגום מאנגלית: אילן פן

תומס קווין הוא סופר של ספר אחד, שלא הצליח במיוחד, והוא גם בנו של סופר מצליח ובעל שם שמעולם לא היה אתו בקשר נפשי קרוב. לעומת זאת, עם אנדרו בלאק, אף הוא סופר של ספר אחד, אבל מצליח מאוד, היה לאב קשר קרוב. בספר נוסף של תומס איש אינו מעוניין. על ספר נוסף של בלאק אפשר רק לחלום, שכן הוא מסרב להמשיך לכתוב. מזה כחצי שנה חי תומס לבדו, ללא אשתו שיצאה עם משלחת מחקר לאיי הפסחא. התקשורת איתה מסתכמת בצפייה רציפה בה על מסך הטלויזיה, ומדי פעם בשיחות טלפון. דירתו של תומס הולכת ומדרדרת אל אי סדר וטינופת, וגם מצבו הפיננסי הולך ורע. כשהוא מקבל הודעה קולית תמוהה – "למה שור ומלאך בבית לחם?" – מאביו שמת לפני שנים, ובאותו זמן גם מכתב קצר וחידתי מבלאק, תפיסת המציאות שלו מתערערת.

"השד של מקסוול" הוא ספר מוזר. הוא עוסק בשפע נושאים, מטשטש גבולות בין ספרות ומציאות, שולח זרועות לפיזיקה ולמיסטיקה, בנוי כתעלומת מתח מתעתעת, ונוקט גם באמצעים ויזואליים – שבירת שורות ועיצובן כעלים, לדוגמא – כדי להעצים את תחושת המבוך ההזוי שאליו נקלע תומס.

כל אחד מנושאי הספר מעניין בפני עצמו. תומס מעסיק עצמו ללא הרף באנטרופיה – אקראיות ואי-סדר – וגם שמו של הספר לקוח מאותו תחום, ומתקשר בסופו של דבר לפיצוח של הארועים אליהם הוא נקלע. הוא מתעניין בטקסטים דתיים, בדרך התהוותם ובספרים שאבדו בדרך, והוא מוקסם מסיפורים מיסטיים הקשורים באותיות, במשמעותן ובכוחן. כל אחד מאלה, כאמור, מעניין. הבעיה, בעיני, היא שהספר הזה הוא "יותר מדי". יותר מדי נושאים, יותר מדי חזרות, יותר מדי סטיות מן המציאות. כן, בסופו של דבר מגיע הסבר, אבל הוא אינו מספק ולטעמי רחוק מהגיוני. כשמקלפים את ה"יותר מדי" מקבלים סיפור טוב על אבהות, על זוגיות, על חיפוש זהות, על תשוקה ועל ספרות, אבל רוב הזמן הנושאים האלה מיטשטשים תחת המלל. בראיון אתו אמר סטיבן הול שהוא כותב את מה שהוא אוהב לקרוא, שהוא אינו חובב לינאריות ושהוא אוהב לא לדעת הכל. כנראה יש לנו העדפות שונות.

בשל הנושאים המעניינים והמקוריות – המלצה מסויגת.

Maxwell’s Demon – Steven Hall

כנרת זמורה דביר

2026 (2021)

תרגום מאנגלית: קטיה בנוביץ'

מה סיכוייו של אדם יחיד להתקיים לבדו על מאדים? מארק וואטני נאלץ לגלות זאת בעל כורחו. המשלחת השלישית למאדים, שהוא נמנה עם חבריה, נאלצה לקצר את משימתה בשל תנאי מזג אוויר קשים במיוחד. הרוח העזה ניתקה ממקומה מכשירים שונים, ומוט, שהיה חלק מאחד מהם, חדר את חליפת החלל של וואטני, פצע אותו, והעיף אותו הרחק מחבריו. נקב בחליפה משמעו מוות תוך דקה, ומשלא עלה בידם של האסטרונאוטים האחרים למצוא אותו בתוך פרק זמן זה, וחלון ההזדמנויות להמריא הלך ונסגר, הניחו שהוא מת ונאלצו להמלט ממאדים בלעדיו. 

אלא שוואטני לא מת. אחרי שאיבד את הכרתו ונפל כשפניו למטה, דמו שלו התקרש ואטם את הנקב. כשהתעורר גילה שנותר לבדו. אספקת המזון, שהיתה אמורה לכלכל שישה אנשים במשך כחודש, תחזיק אותו בחיים במשך מספר חודשים, אבל המשלחת הבאה למאדים עתידה להגיע רק בעוד ארבע שנים. גם אילו יתגבר על בעיה זו, אין לו יכולת לתקשר עם נאסא, משום שמערכות התקשורת נהרסו. וקושי נוסף, האתר המיועד לנחיתת המשלחת הבאה מצוי במרחק מאות קילומטרים ממנו, ואילו הוא תלוי באזור המגורים וברובר שתוכנן לנסיעות קצרות. 

קל מאוד למות על מאדים, אבל וואטני רוצה לחיות ולחזור הביתה. הוא מגייס את כל כישוריו כבוטנאי וכמהנדס כדי לפתור בעיה אחרי בעיה, לוודא שהוא מסוגל לייצר מזון ומים, לחדש את מלאי החמצן, להתנייע ולתקשר. בדומה לריילנד גרייס, גיבורו של "פרויקט הייל מרי", הוא ניחן במוח מדעי, וביכולת לאלתר וליצור פתרונות לבעיות שנדמות בלתי פתירות, וגם ברוח טובה ובהומור שמסייעים לו רוב הזמן לא לשקוע ביאוש, גם כשדברים משתבשים קשות. בשונה מריילנד גרייס, שמבין כי תפקידו להציל את האנושות, וואטני צריך להציל רק את עצמו. האנושות מצדה עוצרת את נשימתה כשמיטב המוחות בנאסא מתגייסים להציל אותו, החל מעובדת זוטרה שהיתה הראשונה שהבינה שהוא חי ועד מנהל הארגון שמתעדף את הצלתו על פני משימות אחרות.

"עלות ההישרדות שלי היתה ודאי מאות מליוני דולרים. הכל כדי להציל בוטנאי מטופש אחד. למה לטרוח? טוב, בסדר. אני יודע מה התשובה. חלק מזה קשור למה שאני מייצג: קדמה, מדע, כל העתיד בחלל שעליו חלמנו כבר מאות שנים. אבל באמת, הם עשו את זה מכיוון שלכל בני האדם יש דחף בסיסי לעזור זה לזה. זה אולי לא נראה כך לפעמים, אבל זה נכון […] כן, יש שמוקים שפשוט לא אכפת להם, אבל הם מיעוט זעום לעומת אלה שאכפת להם. ולכן מיליארדים של אנשים היו לצדי. די מגניב, לא?"

פרקים רבים בספר מסופרים בגוף ראשון על ידי וואטני, המנהל יומן לטובת קוראים עתידיים, בלי לדעת אם ישרוד או לא. בפרקים אלה הוא עוסק מעט במצבו הנפשי, וכשהוא בכל זאת עושה זאת, הוא נוקט בהומור, נמנע כמעט לחלוטין ממחשבות מרות. את רוב זמנו ומשאביו הנפשיים הוא משקיע בפתרון בעיות ובתכנון המעבר לבסיס שממתין למשלחת הבאה. מרתק לעקוב אחרי האופן בו הוא מנתח את המצב ומייצר פתרונות ממה שיש תחת ידו. ייאמר בהקשר זה שכל מה שקשור בהיבטים המדעיים עבר רידוד בסרט שנעשה על פי הספר, ובעוד הספר שומר בקפדנות על היתכנות, הסרט גולש לאמירות בלתי מדויקות (אבל מאט דיימון מושלם לתפקיד).

בפרקים אחרים מתוארות שתי קבוצות של אנשים – מדעני נאסא וחברי המשלחת של וואטני שעושים את דרכם הארוכה לכדור הארץ. הסופר מתעכב על מאפייני הדמויות השונות, אך עיקר הדגש מופנה להיבטים הטכניים. לטעמי, צמצום האישי לטובת המדעי עובד היטב, ומעצים את תחושת ההתמקדות חסרת הפשרות במטרה.

אחרי "פרויקט הייל מרי" קראתי את "ארטמיס", שהיה לטעמי טוב פחות. "לבד על מאדים", לעומתו, הוא ברמתו הטובה של הפרויקט.

מרתק, מציג דמות מעניינת ונאהבת, ומומלץ בהחלט.

The Martian – Andy Weir

מודן והכורסא

2014 (2011)

תרגום מאנגלית: דידי חנוך