מייטה, גיבור סיפורו של יוסה, הוא איש שמאל פרואני. בנעוריהם למדו השניים באותה הכיתה, וכעת מתחקה יוסה אחר קורות חברו. סיפורו של מייטה הוא בעצם דרכו הספרותית של יוסה לתאר את פרו המוכה ואת "הווי" השמאל הקומוניסטי בפרו, עם שורותיו נמנה אף הוא שנים רבים עד שהגדיר עצמו כנאו-ליברל.

מייטה, במהלך רוב הספר, הוא אידיאליסט תמים. נבכי הפוליטיקה זרים לו, והוא נצמד בלהט לעמדותיו ולאמונותיו, ומוכן לשלם את המחיר לכשיידרש. יוסה מתיחס אליו, ואל רסיסי התנועות הקומוניסטיות, בחיבה לגלגנית.

הספר, בעיקרו של דבר, די עצוב. העוני הנורא בפרו, ההתעמרות של כוחות הממשלה במי שמעז להתקומם (ובאופן שרירותי לגמרי גם במי שלא), האמונות היוקדות שאין להן בסיס, השנים הארוכות של המלחמות הפנימיות. אבל יוסה כותב כך שהעצב יוצא  איכשהו מחויך, אולי חיוך שלאחר יאוש, ובכל זאת.

הסיפור מסופר בשניים עד שלושה זמנים במקביל, כשהזמנים משולבים זה בזה לגמרי, כך שלדוגמא שאלה שנשאלת בשיחה בהווה נענית בתשובה שנאמרה 30 שנה קודם. יש לסגנון הזה פוטנציאל לבלבל, אבל יוסה מלהטט בו בצורה מוצלחת מאוד, והשילוב יוצא הגיוני לגמרי.

האם הסיפור אמיתי? הנה מה שהסופר אומר לאחד האנשים שהוא מראיין לצורך כתיבת הספר, במענה לשאלה מה בדיוק הוא עומד לספר ואיך: "מפני שאני מציאותי, ברומנים שלי אני תמיד מנסה לשקר על בסיס ידיעת החומר… זו שיטת העבודה שלי, והיא, לדעתי, הדרך היחידה לתיאור ההיסטוריה, בשונה מההיסטוריה במרכאות."

בעיני הספר הוא מהטובים של יוסה.

Historia de Mayta – Mario Vargas Llosa

הוצאת כתר

1989 (1984)

תרגום מספרדית: יואב הלוי