אהבת אדם ואמונה באנושות הם המאפיינים העיקריים בכתיבתו של וויליאם סרויאן. כך ב"הקומדיה האנושית", וכך גם ב"הרפתקאותיו של ווזלי ג'קסון". שני הספרים מתרחשים על רקע מלחמה, ובשניהם אובדן וכאב, אבל רוחם של השניים אופטימיות ושופעת חיבה לכל אדם.

בסיפור "שבעים אלף אשורים", מתוך "מבחר ספורים", סרויאן מתייחס מפורשות לגישה הזו שלו לחיים בכלל ולכתיבה בפרט. הנה שני קטעים בתרגומו של יצחק עברי. אם התרגום נראה לכם כבד ומגשש אחר מילים הולמות, קחו בחשבון שהספר יצא לאור בשנת תש"ז:

והנה אני סבור שאני רוחש חיבה לכל הבריות, ואפילו לאויבי ארמניה, שלא קראתי להם בשם, מרוב טקט שבי. הכל יודעים מי המה. אין בליבי ולא כלום על מישהו מהם, משום שאני רואה אותם כראות אדם אחד, אשר לו מסכת-חיים אחת ויחידה בזמן אחד ויחיד. וודאות היא בי, שאדם אחד ויחיד, שמסכת-חייו אחת ויחידה, אינו מוכשר לכל אותם מעשי-הזוועה שההמונים מבצעים אותם. אין בי התנגדות אלא להמונים בלבד.

כאן, במערב הרחוק, בסן-פרנציסקו, בחדר קטן שברחוב קארל, אני מתכוון לכתוב מכתב לבני-אדם פשוטים ולספר להם בלשון פשוטה דברים הידועים להם מקודם. אין אני אלא רושם רשומות. ואם אני משוטט לי קמעה סחור סחור, אין זה אלא משום שאינני חפוז ביותר ומשום שאינני בקי בכללים. אם יש לי איזו שאיפה שהיא בכלל, הרי זו – לגלות את האחווה האנושית. זוהי מודעה רבתי, והיא נשמעת כיקרת-ערך במקצת. בדרך כלל מתבייש אדם למסור מודעה מעין זו. חושש הוא שמוכי-סופיסטיקה יצחקו לו. אבל לי לא אכפת.

בספר שלושים וארבעה סיפורים קצרים, שהכינוי משובבי-לב הולם אותם. תכננתי לקרוא אותם אחד-אחד בהפסקות, כפי שאני נוהגת בדרך-כלל בספר סיפורים, אבל הספר סירב לעזוב לי את היד.

הוצאת עם עובד (ספרית לדור)

1947

תרגום מאנגלית: יצחק עברי