שנים אני מתכננת לקרוא את הספר הזה. כולם אמרו שהוא מקסים וחובה, ואיכשהו הצלחתי לא להגיע אליו. מכירים את התופעה המצערת של אכזבה מספר עטור מחמאות וסופרלטיבים? זה לא המקרה! על כל המילים הטובות ששמעתי עליו אני יכולה להוסיף הרבה מילים משלי.

אכסל מונתה, רופא שבדי יליד 1857, זכה לחיים עשירים ומרתקים. הוא היה ידידם של מלכים ושל קבצנים, ידע עושר ועוני, אושר ועצב, טייל בלפלנד, ונלחם במגפה בנפולי, חנט מתים והציל ציפורים, היה פרוטסטנטי מאמין והיה אהוב על כמרים קתולים, רדף שלום ונפגע במלחמה. תפיסת עולמו היתה הומנית, אך לא נעלמו מעיניו הרוע והאכזריות והוא לא היסס להלחם בהם. הוא היה אופטימי וריאלי גם יחד.

קפלת סן-מיקלה החרבה שבאנאקפרי כבשה את ליבו כשהזדמן למקום בהיותו בן 18. לקח הרבה שנים עד שהצליח לרכוש את המקום, ובמו ידיו, בסיוע דמויות ססגוניות מתושבי הישוב, חפר והקים ובנה את מקום חלומותיו, שהיה גם בית וגם סוג של הצדעה לדורות קדומים, כמו הרומאים והמצרים.

סגנונו של הספר שובה לב. הוא כתוב באהבה ובהומור, מנקודת מבטו של אדם סקרן ופתוח, שהוא בו זמנית אדם פרטי מאוד וחלק בלתי נפרד מכל קהילה בה הוא חי.

התלבטתי איזה קטע לבחור כדוגמא, כי כל פתיחת דף אקראית מגלה ציטוט מוצלח, והמכלול כולו ראוי לציטוט. הנה קטע לדוגמא:

שנה תמימה לא הייתי בסן-מיקלה; איזה בזבוז זמן! יצאתי משם בשתי עינים וחזרתי לשם בעין אחת. על הענין הזה אין לי עוד מה לומר, ודאי ניתנו לי מתחילת ברייתי שתי עינים כדי שאהיה מוכן לדבר הזה. חזרתי אל ביתי ואני אדם אחר. בעיני האחת שנשתיירה לי אני כמו רואה את העולם מזוית-ראיה שונה מזו שראיתי אותו ממנה עד כה. איני יכול עוד לראות את המכוער ואת המגונה, אלא את היפה ואת הנעים ואת הטהור בלבד. אפילו הגברים והנשים שמסביב לי נראים לי שונים מכפי שהיו לפנים. על-פי טעות אופטית מוזרה איני יכול לראותם כפי שהם לאמיתם, אלא כפי שהם אמורים להיות, כפי שהיו רוצים להיות אילו ניתן להם הדבר. בעיני העיוורת עדיין אני רואה הרבה כסילים מתהלכים ברגל גאווה, אבל אין הם מרגיזים עוד את עצבי כפי שעשו לפנים, איני נותן דעתי על פטפוטם, ידברו ככל העולה על רוחם. למעלה מזה עדיין לא הגעתי לפי שעה, ואם עתיד אני ביום מן הימים לאהוב את כל אחי בני-האדם. חוששני שמן הצורך שיסתמאו שתי עיני תחילה.

הורי, בעלי הספר, עדיין לא יודעים שאין לי כוונה להחזיר אותו לרשותם. זהו ספר לקריאה חוזרת, ועוד אחת, ואחר-כך לדפדוף ולהתעכבות על קטעים שיעלו באקראי בכל פעם שאחוש געגועים אליו.

קראתי את הספר בהוצאה המקורית משנת 1973. הספר ראה אור שנית ב-2004 בתרגום מרוענן השומר על רוחו של התרגום המקורי.

The Story of San Michele – Axel Munthe

הוצאת עם עובד

1973 (1929)

תרגום מאנגלית: יצחק לייב ברוך (חידוש תרגום ב-2004: אמציה פורת)