הלכתי לקונצרט. ישבתי כרגיל בכסא שליד המעבר – אני אוהבת מרחב פתוח ואפשרות למתוח את הרגליים. תחת הכסא העמדתי את בקבוק המים הצמוד אלי דרך קבע, כי בלי לגימה פעם בכמה דקות אני מתייבשת, או מדמה שאתייבש.

למה אני משתפת אתכם במוזרויות הקטנות שלי ? היה יופי של ארוע, אבל…. לפני שיצאתי מהבית קראתי את "המסע הגדול", הנקרא כך משום שהוא סובב סביב הנסיעה בת ארבעה הימים אל מחנה בוכנוואלד – מאה ועשרים איש בקרון משא חתום ללא מזון וללא משקה. באולם הקונצרטים התרווחתי להנאתי, מתמכרת למה שבעיני הוא שיא הפינוק שהתרבות מציעה לנו, והרגשתי אשמה. הספר השתלט עלי.

כבר ארבעה ימים ושלושה לילות אנו לחוצים אחד לתוך השני, מרפקו בצלעותי, מרפקי בבטנו. בכדי שהוא יוכל לשים כראוי שתי כפות רגליו על רצפת הקרון, נאלץ אני לעמוד על רגל אחת. בכדי שגם אני אוכל לעשות כך ולחוש כיצד שרירי שוקי מתרפים מעט, נעמד גם הוא על רגל אחת. כך מרויחים כמה סנטינמטרים ואנו נחים לנו איש איש בתורו.

גדולתו של הספר אינה רק בתיעוד, אלא גם, ואולי בעיקר, בהרהורים, בתובנות, בתפיסת העולם, וגם באומץ נוכח הזוועה ונוכח התקפי האימה הפוקדים את סמפרון שנים רבות אחריה. כך, לדוגמא, הוא טוען שמצבו בכלא הנאצי טוב מזה של החייל השומר עליו: מצבי שלי מצב של יתרון בהשוואה עם החייל הגרמני…. מכיוון שהמהות ההיסטורית המשותפת לכולנו, לכל הנאסרים בשנה הזאת, שנת 43, היא החירות…. נכלאתי משום שאני אדם חופשי, משום שראיתי כורח לממש את חירותי ומשום שקיבלתי עלי כורח זה…. הוא (החייל) נמצא כאן לפי שאיננו במקום אחר, לפי שלא חש בצורך להיות במקום אחר, לפי שאינו חופשי (למותר לציין שהדברים מתיחסים למי שנאסרו ועונו בגלל עמדה פוליטית).

התרשמתי מאוד מיכולתו, בתוך הסבל הנורא, להכיר בסבלם של אחרים. מאה אנשים דחוסים בקרון בו הוא מוסע, והוא מהרהר במצבם הקשה מנשוא של היהודים, הנאלצים לנסוע בצפיפות גדולה עוד יותר.

שלד הספר מתקדם כרונולוגית עם הרכבת, אך הסיפור נע קדימה ואחורה בזמן, ומעלה שורה ארוכה של נושאים למחשבה: כבוד האדם במצבים בלתי אפשריים, חופש ושעבוד, עצימת העינים נוכח סבלם של אחרים, יחסי הניצולים עם מי שלא היה שם, התמודדות עם נטל הזכרונות.

סמפרון, יליד ספרד, היגר עם משפחתו לצרפת לאחר מלחמת האזרחים בספרד. בתקופת מלחמת העולם השניה הצטרף למחתרת הצרפתית, ובשל פעילותו זו נעצר על ידי הגסטפו ונשלח לבוכנואלד.

אני ממליצה בכל לב גם על שני ספריו האחרים המתיחסים להתנסויותיו במלחמת העולם השניה: "המת הדרוש" אודות המאסר בבוכנואלד, ו"הכתיבה או החיים" העוסק בשאלת הזכרון והכתיבה אודות טראומות העבר.

Le Grand Voyage – Jorge Semprún

הוצאת ספרית הפועלים

1963 (1965)

תרגום מצרפתית: רן עדי