כשקראתי את ההקדמה, שבה דן מירון מסביר בעיקר את חשיבות התרגום לשפה עדכנית, קצת חששתי ממה שמחכה בהמשך (השימוש שלו ב"העלה לי את הסעיף" ב"סיפורי תוהו" עדיין זכור לי היטב). החשש התבדה לגמרי. שלוש פעמים בלבד במהלך הספר חשבתי שהייתי בוחרת במילים אחרות, אבל הבחירות של מירון לא היו מוגזמות מדי, והתרגום כולו מוצלח מאוד לדעתי, ומשלב היטב שפה ברורה ושוטפת יחד עם העסיסיות היידית/תנ"כית של שפתו של טביה.

כמו בקריאה ראשונה לפני הרבה שנים, צחקתי אתו ובכיתי אתו, ומאוד נהניתי. שלא כמו בקריאה ראשונה, שהיתה בגיל צעיר מאוד, מצאתי כעת בספר רבדים שלא נתתי עליהם את דעתי בעבר. לדוגמא, טביה היה זכור לי כאיש פשוט שדברים רעים קורים לו, אבל הפעם גיליתי בו מורכבות, והקדשתי מחשבה רבה יותר ליחסיו עם אשתו ועם בנותיו, לחוכמת החיים שלו, ולמרכיבים באישיותו שמשפיעים במישרין על ההתרחשויות.

אישיותו של טביה היא נושא אחרית הדבר הארוכה שכתב דן מירון. מירון, שבעיניו הספר הוא יצירת מופת (ואני לגמרי מסכימה), סבור שהקסם של הספר פגע לגמרי ביכולת של המבקרים לשפוט את דמותו של טביה. הוא מנתח את האיש בגישה של אפס סלחנות, ומגיע למסקנה ש"עוונותיו מסריחים עד השמים". לטעמי הוא נסחף לגמרי עם הביקורת, ופה ושם הוא קובע קביעות שאין להן לדעתי סימוכין בטקסט.

ההקדמה לספר מצוינת בעיני. מירון סוקר בה את התרגומים שנעשו עד כה, ומסביר את העקרונות שהנחו אותו בתרגום הנוכחי. כהדגמה למורכבות התרגום הוא מתאר את בחירת שמו העברי של הספר שהוא במקור "גאנץ טביה דער מילכיקער". מעניין מאוד.

בשורה התחתונה: תרגום מצוין לספר נהדר. לא כדאי להחמיץ.

גאנץ טביה דער מילכיקער – שלום עליכם

הוצאת כתר

2009 (1894)

תרגום מיידיש: דן מירון