איתן האזרחי מוזכר בספר מלכים כאיש שרק שלמה המלך חכם ממנו: "וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם: וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם. וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב". כמו כן מוזכר שמו כמי שכתב את מזמור פ"ט בתהילים. שטפן היים העמיד את איתן האזרחי במרכזה של עלילת "דוח המלך דוד", כאיש שנקרא לייעץ בכתיבת הדוח האחד והיחיד, האמיתי, המוסמך, המהימן מבחינה היסטורית ומאושר רשמית, על אודות העליה המדהימה, יראת האל, מעשי הגבורה וההישגים המופלאים של דוד בן ישי, שבע שנים מלך יהודה ושלוש ושלושים שנה מלך יהודה וישראל גם יחד, בחיר האל ואבי המלך שלמה. על פי הספר מטרת הדוח להצדיק ולבסס את מלכותו של שלמה, שכן אלוהים בחר בדוד, וזה בחר בשלמה, ומכוח השלשלת הזו שלמה מולך בזכות ובצדק.

משמו של הדוח המוזמן ניתן להבין מה אמורה להיות התמונה העולה ממנו על דמותו של דוד המלך. הכותבים, ובהם בניה בן יהוידע אשר על הצבא, נתן הנביא, ויהושפט בן אחילוד המזכיר, נדרשים להציג באור מחמיא כל פעולה של דוד, ללא התחשבות בספקות שעלולים להתעורר בשל הדרך בה קרו ארועים באמת. למעשה, דוד המתואר בספר הוא עריץ אכזרי, שלא היסס לדרוך על גוויות כדי לבסס את שלטונו. בין השאר רומז הספר על מעורבותו במותם של שאול ושל יונתן, וכן על אדישותו למותו של אבשלום בנו. גם פרשת בת-שבע מוצגת ללא פרשנות מקלה. גם שלמה לא זוכה לטיפול אוהד. הנה מה ששם הסופר בפיו של נתן אודות שלמה: זה חקיין עלוב, גאוותן, איש ללא חזון, חלומותיו בינוניים, שירתו שדופה, ופשעיו נובעים מפחד, לא מגדולה. הוא משתוקק להכרה. הוא חייב כל הזמן להוכיח את חשיבות עצמו. לכן הוא צובר: זהב, בתים, צבא, שגרירים זרים, נשים. נראה ששטפן היים סולד משליטים.

איתן האזרחי הוא טיפוס ספקן, מבקש לרדת לעומקה של כל שאלה, ולא לעקוף אף מוקש. מכיוון שוועדת הדוח מונתה כדי להגיע למסקנות שסומנו מראש, היועץ החכם נתקל במכשולים ואף באיומים. יהושפט בן אחילוד המזכיר מסביר לו: "אני חושש שאתה מגזים מעט בתפיסת התפקיד שהוטל עליך, איתן, סופר צריך לכתוב, לא לחשוב; ומשכיל ויודע-דבר חייב להגביל את עצמו ללמדנותו". בניה בן יהוידע מצניע למחצה מילות איום: "אם אתה יודע כל מה שאני חושב שאתה יודע, איתן, אני חושב שאתה יודע הרבה יותר מדי".

שותפיו של איתן לכתיבת הדוח, משופשפים ומנוסים במגע עם המלכות, יודעים היטב להלך בין הטיפות ולשמור על עצמם: "למרות כל איומי הסרק שלו וחשיבותו העצמית, הרהרתי, בניה הוא הערום מכולם: אם יום אחד יוכיח מישהו קבל עולם וקבל המלך שלמה כי סיפור גולית לא יכול היה להתרחש כלל, וכי הועדה המלכותית, יברכנה האל, הלכה שולל אחר מיתוס וכך העמידה בסכנה את אמינות 'דוח המלך דוד' כולו, הוא יהיה פטור מכל אשמה". כסת"ח במלוא תפארתו.

אפשר לקרוא את הספר כמחקר תנ"כי. אפשר למצוא בו ביקורת חברתית על הפוליטיקה של ימינו; אמנם הספר ראה אור ב-1972, אך ועדות מוזמנות וטיוח, כמו גם שליטים שאינם כלילי השלמות, בלשון המעטה, אפשר בקלות למצוא גם היום. הסופר עצמו הותיר את סוגת הספר פתוחה: "הדעות יכולות להיות חלוקות גם בשאלה אם יש לראות ב"דוח המלך דוד" רומן היסטורי או רומן תנ"כי, או סיפור בן ימינו, טעון משמעויות פוליטיות. לדידי תקפות כל שלוש האפשרויות".

הנושא כבד, הן בהיבטים היסטוריים והן בהיבטים עכשוויים, ולשונו אינה פשוטה, אך הוא מצטיין בשנינות ובעומק, וברוח סאטירית משועשעת-מרירה. מפעם לפעם הוא אפילו מצחיק, כשהוא משלב בטקסט הכבד משפטים מעין סלנגיים. כך, לדוגמא, אחרי שסיפר לאיתן בכובד ראש ובשפה נמלצת את סיפור כבשת הרש, נתן נאנח עמוקות והניח לצדו את הלוח האחרון של הפרק. קמתי ממקומי ואחזתי בידו, ובקול אשר עלה מעמקי לבי אמרתי אליו: "גדול! פשוט גדול! מהמם!".

"דוח המלך דוד" מציע חווית קריאה מהנה, מעניינת, מאתגרת ומעוררת מחשבה.

The King David Report – Stefan Heym

כתר

1988

תרגום מאנגלית: ברוריה בן-ברוך