אחרי שנשבר לי מהספר באופן סופי ומוחלט – למרות שחשקתי שיניים והתמדתי בערך עד מחציתו – דילגתי אל הפרק האחרון כדי לגלות איך אדם צריך להיות (לשם כך נכתב הספר, לא?), וכדי לראות אם יש קבלות להבטחה שעל הכריכה: "יותר מכול היא נחושה לגלות מי היא צריכה להיות, ובמסע ההתבוננות והחקיינות שלה היא אכן הופכת לשילה הטי באופן שלם כל כך, שהיא מעוררת בקוראים השראה של ממש: להפוך גם הם את השאלה הזאת לקיומית עבורם, ולהיות לבני אדם טובים יותר". לא גיליתי ולא מצאתי השראה. הפרק האחראי פטפטני ומבולגן בדיוק כמו הפרקים האחרים שקראתי.

שילה הטי מתארת בספר מסע מיוסר להשלמת כתיבת מחזה, בשילוב עם תיאורי אפיזודות מחייה והתבוננויות באנשים שסביבה. הכתיבה קופצנית ומבולבלת, נעה בין סגנונות שונים – דיאלוגים, התכתבויות, קטעי מחשבות, גוף ראשון וגוף שלישי. אם מסתתר איזשהו עומק מתחת לבלגן, אין לי שום תמריץ לחפש אותו, ובעיני כמעט כל מה שמתואר בספר סובל מחוסר משמעות. שיחות שלא הולכות לשום מקום, מחשבות שלא קשורות לכלום, הרהורים קטועים על טיבם של אנשים ושל קשרים ביניהם, אנשים שאין לי שום חשק להכיר או להקשר אליהם. איך אדם צריך להיות? לא ככה.

באתר טקסט נכתב שהספר נבחר לספר השנה של הניו-יורק טיימס וכלי תקשורת נוספים, והנה לכם "אמת" בפרסום. לא ספר השנה, לא אחד מ-10 ספרי השנה, אלא אחד מ-100 הספרים שיש לשים אליהם לב ב-2012. גם זו בחירה תמוהה בעיני.

How Should a Person be? – Sheila Heti

כנרת זמורה ביתן

2015 (2012)

תרגום מאנגלית: יעל אכמון