בדמיוני אני גרה בבית קטן מוקף גינה, שצמחים משובבי לב פורחים בה בשלל צבעים, טבע בזעיר-אנפין על סף דלתי. בפועל אני מסתפקת בעישוב בגלל החשש מנחשים שימצאו מסתור בסבך, ואפילו צמח עמיד בעציץ מתקשה לשרוד אצלי. בדמיוני אני מתווה ביד קלה קוים משמעותיים ורבי חן על בד ציור. בפועל אני מסוגלת לשרבוט ילדותי שרק הורה גאה במיוחד יתלה על המקרר. התסכול מהפער שבין המציאות שבדמיוני לזו שסביבי מוצא לעצמו מוצא וניחומים בסִפרות. אני אוהבת לקרוא ספרים על ציירים אחוזי דיבוק היצירה, ואני נסחפת עם ספרים שנכתבו באהבה ובתשוקה.

"גינת בר" הוא ספר שנכתב באהבה. מאיר שלו מטפח גינת בר בביתו שבעמק יזרעאל, ובספר הוא מתאר את הפכים הקטנים שבעולם העשיר של הגינה. לשלו יש, כידוע, ידע נרחב בתנ"ך, בהיסטוריה, ובתולדות עם ישראל וארץ ישראל, ולכל אלה יש ביטוי בספר. אין כאן סיפור כרונולוגי, או מעשיה המתנהלת ברצף סיפורי. מדובר יותר באוסף של התבוננויות, כששלו נותן את לבו לפרטים קטנים, קשוב לרחשי הטבע. הוא מספר על פעולות פשוטות של טיפול בגינה, מצרף כמה מתכונים, שר שיר הלל למריצה, מתייחס לחילופי העונות, מעניק תשומת לב לבעלי חיים, מחזיר הבר ועד הנמלה, שר עם הציפורים, כורך את סיפורה של הגינה עם אזכורים ספרותיים, מיתולוגיים והיסטוריים, ואפילו מעניק יעוץ רומנטי:

גברים יקרים, שמעו קולי; מחזרים ואוהבים, האזינו אִמרתי – קִטפו סברס לאהובותיכם כאשר עשיתי אני לאהובתי. הסברס הם מנה צמחונית, אורגנית, קרבית וגברית, אך לא גסה ולא אלימה ולא שוביניסטית. קִטפו להן סברס, קלפו, שימו במקרר, וכחום היום חלו את פניהן במתוק-המתוק הצונן הזה. די ב"סחטתי לך כוס של נבט חיטה, חמדתי". אמרו מעתה: "קטפתי לך סברס. רוצה?"

למה גינת בר ולא גינת נוי? בעיקר בשל ההשתלבות הבוטנית במרחב: שוב לא יצמחו אצלי זרים מיוחסים מווימבלדון ומדרום אפריקה, אלא רק צמחים מקומיים.

אני כותב את השורות האלה בתחילת הקיץ. הגינה כבר יבשה, והדשא שבגינה של השכנים ירוק יותר מהדשא שאין לי. אבל החוטמיות וחבלבלי השיח והאגרוסטמות מנקדים אותה בסגול ובוורוד, ועוד מעט יפרחו בה עשרות רבות של חצבים שיגיחו מהאדמה הקשה אל האוויר הקשה לא פחות, ואז, כמו בכל שנה, יבואו לחזות בהם ילדי הגן, ישבו סביבם וישירו להם שירי חג וסתו, גשם ירד, והגינה תוריק ותפרח ותשוב לחיים עד הקיץ הבא.

אני אוהבת מאוד את סגנון כתיבתו של מאיר שלו, פחות מתרשמת מהעלילות שבספריו. "גינת בר" אינו מציע עלילה, רק עונג פשוט מן הסגנון הרהוט, מן העברית הנאה, ומן הטבע המבצבץ מבין המילים. נהניתי הנאה מרובה גם מן ההומור הדק והאינטליגנטי שלו, ופה ושם התגלגלתי מצחוק. על הדרך למדתי כמה דברים חדשים.

לפניו בתור המתינו לי שני ספרים אחרים, אבל לא יכולתי לעמוד בפני הקסם של תמונת הכריכה. את הציור שעל הכריכה, ועוד ציורים ורישומים רבים בתוך הספר, ציירה רפאלה שיר. בציורים, כמו בתוכן הטקסטואלי, יש פשטות וישירות ואהבה שמאוד דברו אלי. היה נחמד למצוא בסוף הספר ציורים של הפרחים "על פי סדר הופעתם", כמו שחקנים ראשיים בסרט, או כמו רשימת דמויות בספר.

ספר שהוא הנאה נטו.

עם עובד

2017

רישומים וציורים: רפאלה שיר