יואל אפרתי היה פוליטיקאי ישראלי אפור. אמנם שירת כשר בממשלת אשכול ובממשלת האחדות, אך לא הותיר חותם משמעותי. טניה, קרובת משפחה רחוקה, אשה אמידה העובדת כתחקירנית מטעמי ענין ולא מטעמי פרנסה, מגויסת על ידי הסופר מ' כנען, כותב ביוגרפיות ידוע, לעבוד לצדו לצורך כתיבת הביוגרפיה של אפרתי. למה זכה דווקא הפוליטיקאי הנשכח למפעל הנצחה? איל הון אוסטרלי, אסיר תודה לאפרתי על טובה שעשה לו אי-אז בגרמניה אחרי המלחמה, החליט להנציח את זכרו בדרך זו. לרשות כנען עומד תקציב נדיב, אך במהרה מתברר כי היד שהעניקה את התקציב היא גם זו שמבקשת להתערב בתכנים.

טניה וכנען לא ימצאו סודות כמוסים שיאירו את האיש האפור באור חדש: פה מכתב כואב מחייל שלו במלחמת העצמאות, שם מכתב אישי שכתב למי שהיתה הידועה בציבור שלו בעשור האחרון לחייו. אבל החיטוט בקורותיו של אפרתי הוא רק הציר שסביבו רוקם נתן שחם סיפורים רבים המשתלבים זה בזה לכלל רקמת חיים רוגשת של המדינה ושל כמה מאזרחיה. הספר עוסק בפוליטיקה, באהבה, באמנות, בזיקנה, בחברות. הוא מתרחש בארץ, אך שולח ענפים גם לתפוצות. במרכזו שתי הדמויות היציבות של טניה ושל כנען, אנשים בגיל העמידה, המביטים בעצמם בפכחון שבא עם השנים, ועדיין מחפשים את הפינה המאושרת. לצדם חברותיה של טניה, האחת חדה השניה שטחית, בתו החורגת של כנען, ציירת חופשיה ברוחה אך מיוסרת, בנו של חברו של אפרתי, גבר בן ארבעים שעדיין מחפש את עצמו כנער מתבגר, חברי קיבוצו של אפרתי, בתו שנדדה ללונדון, ילדיה של טניה שהתפזרו בעולם, אמה של טניה, שלא סלחה לאפרתי על שאביו לא סייע לבעלה לעלות עמה לארץ, וכפה עליהם ניתוק רב שנים, אביה הקומוניסט של טניה שכבר הלך לעולמו, ואחרים. את כולם משרטט שחם בעדינות ובמיומנות.

מכיוון שציר הסיפור הוא כתיבת ביוגרפיה, מתקיים בין כנען וטניה דיון מתמיד בשאלה כיצד כותבים יצירה מסוג זה. אמנם אין זה הנושא המרכזי בספר, אם כי הוא מתעכב בפרוטרוט על שלבי העבודה, אבל מרתק לעקוב אחרי התחבטויותיהם של השניים, אחרי נסיונות הניסוח של הפרק הפותח, ואחרי הדיון בשאלת הכסות הספרותית שצריכה ביוגרפיה ללבוש.

נתן שחם, כותב מיומן ומדויק, מצליח להפוך עיסוק באיש אפור לסיפור רב גוונים. הספר שזור אמירות חכמות בנושאים שונים, ומומלץ לקריאה סבלנית.

כנרת זמורה ביתן

2006