הדר בן-יהודה כתבה עבור אתר הספרנים מאמר אודות הדסה למפל, המסתמך על מכתב מתוך ארכיונה של דבורה עומר, ומתייחס למאמר מאת מנחם תלמי. אם תרצו להכיר את הדסה, ובהחלט כדאי להכיר אותה, קיראו את שני המאמרים שבקישורים. על ספרה של גלי מיר-תיבון אפשר וכדאי לדלג.

בלבו של מתחם לטרון, בעיצומו של מבצע בן נון ב' שכשל, נותרה הדסה הקשרית לבדה. במהלך הקרב דיווחה על כל שלביו ועל הפצועים וההרוגים, ולמרות האימה המשיכה לדווח על המתרחש סביבה עד שנדם קולה. הדסה, על פי גרסת מיר-תיבון, ישבה וייבבה אל תוך מכשיר הקשר, ולא חדלה להרהר בנתן, הבחור שאהבה.

הספר מציג זה מול זה שני צעירים, נתן וגבי. האחד פופולרי, מלך הכתה, מושלם במעלותיו, שחוטא מדי פעם רק במחשבותיו וממהר להנחם על כך. השני מצוי בשולי החברה, שקוף לחבריו, אופורטוניסט ונקמן. שניהם מאוהבים בהדסה, הראשון למרות היותה ילדת חוץ בגבעת ברנר, ילדת טהרן, שונה ולא מתלבטת, השני כנראה כדי לחבל לראשון. נתן מייצג את יפי הבלורית והתואר של הפלמ"ח. גבי מייצג את הצבא הממוסד שזוכה כאן לקיתונות של זלזול. נתן נוטש את המשלט כדי לאתר את הדסה, תוך שהוא מבטיח לעצמו שיתן פומבי ליחסיהם גם אם יגרמו להרמת גבה. גבי, ששואף לתפקיד מנהלי ומבקש לחמוק מהקרבות, שולח את נתן לחפש במקום שגוי, ויוצא אף הוא להשיג את הדסה. בסופו של הלילה יצליחו שניהם לשמוע אותה בקשר. נתן יקרא לה להחזיק מעמד עד שימצא דרך לחלץ אותה. גבי יקרא לה להתאבד, כי הבין שהיא מעדיפה את נתן, ואם כך עדיף שתמות.

וכך מדרדרים להם חייה של נערה אמיצה לכדי טרחנות של רומן נעורים שטחי עלילתית ופוליטית. מי שלא קרא מימיו דבר על מלחמת העצמאות עשוי להתרשם שהקרבות היו גחמה של הההנהגה תאבת האדמות, שהחיילים היו קלגסים בוזזים מצד אחד ובשר תותחים מצד שני, ושכולם כולל כולם לא הבינו מה הם עושים כאן. ראיה מאוד חד צדדית ושטוחה.

אגב, נתן הוא כליל השלמות מן הסתם מתוקף היותו אביה של הסופרת, שמכתב מהדסה שנמצא בין חפציו אחרי מותו היה הטריגר לספר.

אפשר לוותר.

עם עובד

2021