"קרקס בתל-אביב" הוא קובץ המכיל שבעה מסיפוריו המוקדמים של יעקב שבתאי, שראו אור ב-1972 בספר "הדוד פרץ ממריא". מקום ההתרחשות הוא תל-אביב של פעם, על צריפיה הצנועים, בניניה המשותפים הקטנים, שטחיה הפתוחים והמאובקים, ואנשיה המבקשים להם קיום, וגם חלום, בארץ הקשה.

גברים פנטזיונרים מאכלסים שישה מן הסיפורים. הדוד פינק הראוותני, נוכל חלקלק שכמעט אי אפשר לכעוס עליו משום שברור שהוא מאמין בפנטזיות שלו. חלומו הגדול, אחד מני חלומות רבים, הוא להקים בלב העיר קרקס מפואר וססגוני, ושום נושים נוגשים או נשים תובעניות או קרובים ספקניים לא יערערו את אמונו בעצמו; הדוד שמואל הבלתי נלאה, שמוחו חסר המנוח ממציא לו פטנטים, והוא גורר אחריו את משפחתו אל הרפתקאות חקלאיות ותעשייתיות; הדוד פרץ שדבק בלהט בקומוניזם עד שאשה חדשה נכנסת אל חייו; אלברטו שמחליט להביא לארץ להקה יוונית, ואינו שועה למפקפקים; הרש מוישה, איש חברה קדישא, שנכנס בראשו הרעיון התלוש להציע נישואין לאלמנת חברו חודש אחרי מותו; ועקיבא, חנווני אפור, שמתיר לעצמו בקושי פנטזיה שלא תתממש למראה חברתו של שכן צעיר שנפל.

כל אחד מן הסיפורים הוא דרמה בזעיר-אנפין. למרות קוצר היריעה, יעקב שבתאי מפיח חיים שלמים בגיבוריו, ומיטיב לאפיין אותם ואת רגשותיהם באמצעות מחוות זעירות. בעוד הדוד פינק מתאר "בערגה אמיתית", את נמר החברבורות שיביא אל הקרקס, "את יפי צבעיו, את חלקת עורו המבריק, את הדר גופו הגמיש, ואת הוד זינוקיו הנוראים", אחיו הדוד נוח "המשיך לשתוק את שתיקתו הקודרת וחתך קליפת תפוז לרצועות ולריבועים". אין צורך ביותר מזה כדי לעמוד על הפערים בין האחים השונים כל כך זה מזה, וכדי להבין מה חושב נוח הארצי וההולך בתלם על אחיו הנלהב תמיד. עקיבא החנווני יודע כי כדאי להשקיע בשיפוץ המכולת המתפוררת, או אולי לפתוח עסק יפה יותר, אבל אומר לעצמו "שהדבר כרוך בטרחה רבה ובהוצאות גדולות, שאין בהן כל צורך, וכי ממילא החיים עוברים וסוף האדם למות", וכל חייו המדשדשים במקום ואוזלת ידו ברורים ונהירים. שתי נשים בשני סיפורים שונים מעבירות יד שוב ושוב יד על מפת השולחן, והבעל-ביתיות האחראית, הנותנת דעתה על הפרטים, מקופלת בתנועתן.

אל כל גבר נלווית אשה, בדרך כלל מספר שתים בהיררכיה המשפחתית. ארבע נשותיו של הדוד פינק, שרוב הזמן אינן יודעות דבר זו על זו, והוא אוהב אותן מנצל אותן מבלי לחוש בסתירה; אשתו נטולת השם של הדוד שמואל, שדבקה במכובדוּת, בנקיון ובסדר גם כשבעלה משכן את המשפחה במבנה משותף עם לול תרנגולות; יונה הכנועה, אשתו של הדוד פרץ, "אשה קטנה ושברירית שחוּברה מעצמות דקות וראש ירח נוגה"; דליסיה, אשתו של אלברטו, שחוזה למורת רוחו בכשלונו; הסבתא האלמנה שאינה חפצה בהצעת הנישואים; וציפורה, שותפתו של בעלה עקיבא במכולת, אשה מעשית שחיה את היומיום.

הסיפור האחרון, "מודל", יוצא דופן. הוא נפתח בהתאבדותה של אשה צעירה. מה הוביל אותה לכך? למתה כבר אין יכולת לספר, אבל שבתאי משרטט את קשייה באמצעות האופן שבו התייחסו אליה שכניה. אפשר היה לתת לסיפור שמות שונים, אבל "מודל" הוא הקולע מכולם: האשה שאחרים התבוננו בה, ומה שיש בתוכה איש לא ידע.

כל שבעה הסיפורים נכתבו ביד אמן והם מומלצים בהחלט.

הספריה החדשה

2006 (1972)