אנגוס מוני נרצח והגיע אל מה שהוא כנראה העולם הבא. לא גן עדן, לא גיהינום, רק עוד מאותו הדבר שהכיר בחיים שלפני הרצח. ביורוקרטיה מעייפת, רמיסת הפרט, יד איש באחיו, מירוץ אחרי הכסף, שנאת השונה, חלוקה ל"הם" ו"אנחנו". בינתים, על פני האדמה, אשתו ההרה גרייסי נאלצת להמשיך בחייה בלעדיו, ומבלי דעת נקשרת אל האיש שרצח את בעלה. היא מתמודדת עם הבדידות, עם ההריון והלידה, עם רוחו של אנגוס שמרחפת סביבה (ומאוחר יותר גם עם רוחו של הרוצח שמת), ואם בכל אלה לא די היא מוצאת עצמה לבדה עם בתה בעיר שהתרוקנה מתושביה שמתו או שנמלטו מאימת מגיפה חדשה שמכה באנושות.

הסיפור הזה הוא רקע להגיגיו של אנגוס בשפע של נושאים. הנה כמה מהם בליווי דוגמיות של ציטוטים.

אמונה ודת: "נסתרות הן דרכי האל". לא היה בזה שום הגיון. די קל להבין למה השטן ערמומי – אבל למה גם אלוהים מוכרח להיות כזה?

רוחניות: רוחניות יכולה להיות צורה ראוותנית של עיסוק עצמי מופרז

משמעות החיים: אני מאמין שהחיים חסרי משמעות אבל לא חסרי ערך, וההבחנה הזאת מספיקה כדי להוציא אותי מהמיטה בבוקר

תקשורת המונים: כל השיח נראה עכשו כמו תגובת יתר של מישהו לתגובת יתר של מישהו אחר לתגובה היסטרית להערה תמימה

קונפורמיות: זה מפתיע איך כללים מעורפלים מקנים לקשקוש מכל סוג שהוא אוירה לגיטימית

יש לסטיב טולץ כמה רעיונות חביבים, חוש הומור, דעה להביע וכשרון להביע אותה. אבל הסך הכל, כמו בספריו הקודמים, הוא, לפחות בעיני, יותר מדי ברק וצלצולים ופחות מדי אמירה מקורית. ייאמר, עם זאת, ש"יחסינו" משתפרים מספר לספר. את "שבריר" נטשתי, את "חול טובעני" סיימתי בחוסר נחת. ב"על החיים ועל המוות", שתורגם יפה על ידי יואב כ"ץ, מצאתי רעיונות ששווים הרהור, וגם כמה קטעים עלילתיים שקראתי בהנאה.

Here Goes Nothing – Steve Toltz

עם עובד

2023 (2022)

תרגום מאנגלית: יואב כ"ץ