ג'ובנה היתה כבת שתים-עשרה כששמעה את אביה משווה אותה לאחותו ויטוריה. ויטוריה סימלה את כל מה שרע במשפחה. היא היתה רעה, סכסכנית, מכוערת מבחוץ ומבפנים, או כך לפחות סיפרו עליה. ג'ובנה, בשל גילה, הבינה מן הדברים שהיא עצמה מכוערת פיזית. ההסבר של אמה שמדובר בהתיחסות רגעית לאי-נחמדות באופן כללי לא שיפר את תפיסתה את עצמה. "חיי השקר של המבוגרים" מתלווה אל ארבע השנים הבאות בחייה, שנים מבולבלות ומעצבות, שבהן השתנה עולמה מאי של שלווה ובטחון אל יקום מבולבל שבו היא תוהה על זהותה.
רבים מהנושאים המעסיקים את ג'ובנה העסיקו גם את אלנה, אחד משתי הדמויות הראשיות ברביעיית "החברה הגאונה". ג'ובנה, כמו אלנה ולילה, מתגוררת עם משפחתה בנפולי, וככל שהיא מתבגרת היא חשה מוגבלת וחנוקה. מחוז החפץ מצוי צפונה משם, כשכאן מסמל אותו רוברטו המשכיל והכריזמטי. זהו המוצא שג'ובנה מוצאת לשברים של חייה, "להתארגן סביב מטרה: להפוך לאדם שיכול לזכות בהערכתו". "כל אחד מהמפגשים האלה שיפר אותי", היא מעידה. "מילותיו של רוברטו עוררו אצלי מיד צורך בקריאה ובאינפורמציה". השכלה, כמו אצל אלנה, היא הדרך החוצה מן השכונה, היא הפתרון לפקפוק שלה באופיה, היא הריחוק מן הקרובים שהכזיבו. רוברטו עצמו, מעניין לציין, למרות הצלחתו האקדמית, בוחר לקשור את חייו עם נערה פשוטה (אלנה היתה מכנה אותה "פלבאית"), כמין תשלום חוב לשכונה שבה צמח.
המשפט המערער ההוא, שנאמר על ידי האב שעד אז האמינה שהוא אוהב אותה ללא תנאי ולא סייג, שלח את ג'ובנה היישר אל זרועותיה של ויטוריה, הדודה הבלתי מוכרת. שתי גרסאות סותרות של הסיפור המשפחתי נפרשות כעת באוזני ג'ובנה, והיא נקרעת ביניהן, חולקת את נאמנותה בין ההורים הסולידיים שהכזיבו והדודה הססגונית המסכסכת. סביר להניח שהיתה חושפת את חיי השקר של המבוגרים סביבה גם בלי הדחיפה של ויטוריה, אבל הקשר ביניהן מאיץ תהליכים, וכמו אבני דומינו האמיתות מתמוטטות בזו אחר זו. לפעמים דברים נאמרים לג'ובנה ולחברותיה ישירות, לפעמים הן מנחשות, וטועות או מתקרבות לאמת, לפעמים המציאות הבוטה פשוט מתייצבת מולן כשמשפחותיהן מתפרקות, ולפעמים הן נרמזות על ידי סיפור גלגוליו של צמיד, שעובר בשורה של צעדי מרמה ובגידה מיד ליד.
אלנה פרנטה מיטיבה לתאר את המציאות המבלבלת מעיניהן של הדמויות הצעירות – ג'ובנה, שתי חברותיה, ושלושת ילדיה של אשתו של המאהב של ויטוריה. היא מספרת על התבגרות פיזית, מינית ונפשית בסביבה משפחתית נזילה, בשכונה שבה הנערות הן טרף לגברים, ובעולם הנשלט על ידי מבוגרים שאינם בהכרח רגישים לנפשות הצעירות שבאחריותם. מהי המציאות, תוהה ג'ובנה. "האם המצב האמיתי הוא כשאנחנו רואים את הכל בבהירות, או כשהרגשות היותר חזקים ועמוקים – שנאה, אהבה – מעוותים אותנו?"
"חיי השקר של המבוגרים" הוא ספר חד אבחנה, המציף שאלות של זהות שרלוונטיות לכל אדם בכל מקום, גם אם העלילה היא מאוד נפוליטנית. אלון אלטרס תרגם היטב תוך התמודדות עם דיאלקטים, והספר מומלץ.
La Vita Bugiarda delgi Adulti – Elena Ferrante
הספריה החדשה
2020 (2019)
תרגום מאיטלקית: אלון אלטרס
סקירות ספרים 
תודה על הסקירה וההמלצה.
אמירות מהילדות מלוות, לפעמים" לאורך השנים.
(ממש אתמול השאלתי בספריה את ספרה של פרנטה – ימי נטישה
אהבתיאהבתי
כן, וג'ובנה ספגה אמירה קשה במיוחד.
קראתי את "ימי נטישה" ממש מזמן, אני כבר לא זוכרת אותו 😦
קריאה מהנה 🙂
תודה
אהבתיLiked by 1 person
אהבתי מאוד את הספר. היטב לסקור אותו, אתי. אני מסכימה מאוד עם המלצתך.
ראי מה כתבתי עליו: חיי השקר של המבוגרים / אלנה פרנטה. תרגום מאיטלקית אלון אלטרס. הוצאת הספריה החדשה, ספטמבר 2020. 315 עמודים. 28.09.2020
"אצלנו מדברים רק אמת", הייתה אמי אומרת לי. "גם חצי אמת היא שקר", הדגישה. ואני חייתי במעין טרור של אמירת אמת. לימים הבנתי, שאמות מידה אלה היו חד-סטריות לגמרי, ואצל הוריי – המבוגרים הקרובים לי – דוברו הרבה חצאי אמת שהיו, בעצם, אמיתות שלמות. "מה שמותר למבוגרים אסור לילדים", אמרו.
לכן, כשראיתי את הפרסומת לחדש הזה של פרנטה, מיהרתי לקרוא בו, כשאני מתחברת לתחושות ששם הספר עורר בי, ולזיכרונות שצפו בי בעקבותיהם.
להתבגר, חוויתי, משמעותו להרשות לעצמך לחשוף את השקרים שסביבך, וללמוד לשקר בעצמך – לעצמך ולסביבתך. ולכן, לרגעים קראתי את הספר כג'ובנה, הגיבורה המתבגרת שלו, לעיתים התבוננתי בהתרחשויות שבו מעיני ה"מבוגרות", ה"משקרות". כך וכך, נסחפתי והתפכחתי – יחד עם ג'ובנה והנשים האחרות המוצגות בספר.
הסיפור, המסופר בגוף ראשון, מתרחש בנאפולי, המוכרת לנו מהרומנים הנפוליטאנים. סמטאותיה התלולות, הרובעים והשכונות המגוונים – פיזית, גיאוגרפית, מנטאלית ותרבותית – יוצרים את ההרגשה שאנחנו חוזרים לסביבה בה כבר היינו – מה שמקל מאוד "להיכנס" לסיפור, ולהצטרף לפרנטה, בניווטה המפתל את העלילה.
ג'ובנה, הגיבורה המספרת, בראשית גיל ההתבגרות. היא גדלה בנחת, לכאורה, כבת יחידה להורים משכילים, מורים, מסודרים כלכלית, מקושרים חברית, תחת מעטפת של קשיבות ורגישות, המכסה על אנוכיות וצביעות. ג'ובנה מרבה לקרוא ספרים (לפי המלצות אביה הנערץ עליה), היא נפגשת עם חברות ועסוקה מאוד בכל מה שמעניין נערה בהתבגרותה – מראה חיצוני, מיניות, בנים, מותר ואסור. הסופרת מיטיבה "להיכנס תחת עורה" של ג'ובנה, שמטרתה העיקרית בשלב זה היא לא לאכזב את הוריה. האכזבה תבוא – של ג'ובנה מהוריה, ושל הוריה ממנה. של ג'ובנה מעצמה, של הוריה מעצמם. ובעקבותיה -התפכחות. צמיד משפחתי העובר מיד ליד בגלוי ובסתר, מלווה את התהפוכות הרגשיות הסוערות אותן עוברים כל גיבורי הסיפור ומהווה מטאפורה לאמיתות, לחצאי האמיתות ולשקרים המניעים את העלילה.
תסבוכות משפחתיות ומערכות יחסים משולשות, ממוקמות על רצפים שבין השכלה לבורות, בין רווחה כלכלית לעוני, בין נאמנות לבגידה, בין מסירות והזנחה, משפחתיות וניכור, הרמוניה וסיכסוכים, התאמה לקודים חברתיים או התנערות מהם, יופי וכיעור, עידון וגסות. על כולם מרחפות שנאה גדולה, רב-דורית, מול אהבה אובססית.
כתיבתה של אלנה פרנטה כאן – כמו בשאר ספריה שתורגמו לעברית – מרתקת, זורמת, שוטפת ונישאת על מטפורות מפתיעות וחכמות. "האהבה אטומה כמו הזגוגיות של החלונות בשירותים",אומרת הדודה ויטוריה.
ההכרה ב"חיי השקר של המבוגרים" הם ההתפכחות, הקבלה, ההתבגרות של הגיבורה. וכנראה גם שלנו, הקוראים.
אהבתי מאוד את הספר. אני לא קוראת איטלקית, ואיני יכולה לשפוט את התרגום, אבל העובדה שיכולתי "לשמוע" את הדוברים, להבחין ביניהם ולזהות את מצבם החברתי והנפשי, מעידה, לדעתי, על איכותו.
אהבתיאהבתי
תודה שהעלית את הסקירה המרחיבה והמדויקת שלך. הסיכום ממצה הכל: "ההכרה ב"חיי השקר של המבוגרים" הם ההתפכחות, הקבלה, ההתבגרות של הגיבורה. וכנראה גם שלנו, הקוראים".
אהבתיאהבתי