"כל אחד צריך בן אדם אחד שהוא יוכל לסמוך עליו"

"מבעד לקירות" מסופר מפיו של עמוס, העובד בארגון 'אסימון' כמנהל צוות של כוננים שעונים לשיחות של עובדי נוער ברחוב בלילה. עמוס חולק תורנויות עם שני עובדים נוספים, איתי ונעה, והשלושה, המתפקדים כיועצים ומסייעים בשעות הלילה, נפגשים מדי יום לשיחת שיתוף, חשיבה והפקת לקחים.

רועי בן מנחם ניהל את תחום עבודת הרחוב בעמותת ״עלם״ במשך שמונה שנים. להלן תיאור פעילותה של העמותה כפי שהוא מוצג באתר: "עמותת עלם פוגשת כ-20,000 בני נוער מדי שנה, משמשת עבורם כתובת אמיתית ומסייעת להם בסלילת הדרך להשתלבותם המחודשת בקהילה. בני הנוער אותם עלם פוגשת מתמודדים עם רצף רחב של מצוקות, החל ממצבי משבר אישיים של נוער נורמטיבי בגיל ההתבגרות, דרך נשירה ממסגרות לימודיות, קשיי קליטה, קשיים חברתיים, בעיות משפחתיות, שאלות בנוגע לזהות המינית, הזהות הדתית ושייכות, התמכרות לסמים ואלכוהול, אלימות ועבריינות, ניצול מיני, פגיעה מינית בבני נוער וילדים אחרים, ועד למצבי ניתוק קשים כגון מעורבות בזנות ומחוסרי בית".

הספר שזור מקרים רבים שאותם פוגשים מתנדבי הארגון ועובדיו, כשהדגש מושם פחות על הנערים והנערות ויותר על אינספור הדילמות והקשיים של אנשי הארגון. בין השאר הוא עוסק במטרה הבסיסית של פעילותם – "אין בן אדם בעולם, לא משנה באיזה גיל, שלא רוצה שיראו אותו. אין דבר כזה. בשביל זה אנחנו כאן" – בהכרה במגבלותיהם – "תחושת השבר כשאתה מבין כשהמציאות יותר מורכבת ממה שחשבת ושאין לך באמת תשובות לכל דבר" – ובאופן בו העבודה הלילית הזו מחלחלת עמוק אל תוך חייהם שלהם – "זה לא באמת משנה לאן נעבור וכמה נתרחק. אנחנו לא נצליח לברוח ולא נוכל להפסיק לראות".

לכל אחד מן השלושה שק בעיות משל עצמו, היחסים ביניהם אינם תמיד מושלמים, אבל משותפים להם ההכרה העמוקה בחשיבות עבודתם, הרצון לעמוד לרשות הנזקקים להם, והדבקות במשימה גם כשהיא גובה מחיר אישי.

ניכר שהכותב בקיא בנושא כתיבתו, והדמויות והארועים שהוא מתאר אמינים, מעניינים, וראויים לתשומת לב. פחות אהבתי את ההתמקדות בחיים האישיים של עמוס בפרקים האחרונים. נכון שהוא הלך לאיבוד בין בעיותיו מבית ומחוץ, אבל גם הסיפור הלך קצת לאיבוד באריכות תיאור התיקון שביקש ומצא. מכל מקום, הספר מעניין וחשוב דיו גם כך, ואני ממליצה עליו.

ידיעות ספרים

2025