חמישה-עשר מסיפוריו של רומן גארי מרכיבים את "סיפורי לחישה" (או "סיפורים לוחשים"). נושאי הסיפורים מגוונים, כך גם הסגנונות בהם נכתבו, אך משותפת לכולם ההתבוננות היחודית של גארי במצב האנושי, בתערובת של סרקזם, חמלה, ביקורתיות, זעם, יאוש ותקווה, תערובת המצויה בשפע ברומנים שכתב (תחת שמו ובשמות בדויים).

הסיפורים, שנכתבו בשנות החמישים ובראשית שנות הששים, משקפים את נושאי התקופה. שניים מן הסיפורים עוסקים בגורל היהודי בתקופת השואה ואחריה (אחד מהם "הסיפור העתיק ביותר שסופר מעולם" נכלל בקובץ "הסערה" בתרגום עברי בשם "עשר שנים אחרי או הסיפור העתיק בעולם"). באחד מהם, יהודי, הומניסט בכל לבו, מסתתר במרתף ביתו מפחד הנאצים, ומטופל באהבה על ידי שני עובדים במשק ביתו. שנים אחרי המלחמה הוא עדיין במרתף, לא מודע לסיומה, אסיר תודה למטפליו, ועדיין מאמין בטוב הלב האנושי. בשני, יהודי, שהיה קורבנו הפרטי של נאצי סדיסט, מוצא מקלט בדרום אמריקה, אך בשונה מן האיש שבסיפור הקודם, הוא יודע שהרוע אורב להזדמנות לשוב. הוא מטפל בסתר באיש שעינה אותו, שמצא אף הוא מקלט באותו מקום. "הוא הבטיח להתייחס אלי טוב יותר בפעם הבאה", כך הוא מסביר את מעשיו…

בסיפור נוסף העוסק בתקופת המלחמה, בני ערובה מוצאים להורג בזה אחר זה. המפקד הגרמני משתכר מפחד מפני הנשמות הרבות העולות לשמים ומתארגנות שם לנקמה, וסופו שהוא תולה את עצמו. החייל האמיץ שווייק מגיח אל הסיפור בדמות עוזרו המקומי הצייתן של המפקד, שבשתיקה מסייע לו להתאבד, ובגילוי נדיר של כוח רצון מונע ממנו להתחרט. סיפור זה כולל, מפיו של אחד האסירים, את המשפט הבא, האופייני לגארי:

The Macedonian was not a "political prisoner": he had really killed someone, an old woman – but not for an idea: just to rob her. In other words, a pure man

(המקדוני לא היה "אסיר פוליטי": הוא אכן רצח מישהי, אישה זקנה — אך לא למען רעיון, אלא רק כדי לשדוד אותה. במילים אחרות, אדם טהור)

על התמכרות לאידאולוגיה מסופר גם ב"דקדנס", ובו מנהיג פועלים מאפיונר רצחני, שגורש מארצות הברית לאיטליה, מורשה לחזור, אך כשאנשיו מגלים שהפך לאמן, שהשליחות האידאולוגית ממנו והלאה, הם מסרבים להרפות ממנו כסמל, חי או מת.

מסיפור אחר בקובץ לקוחה עוד אמירה בנושא זה:

The idealism a noble soul produces can keep a police state alive over the same amount of time

(האידיאליזם שנפש אצילה מייצרת יכול להחזיק מדינת משטרה בחיים במשך אותו פרק זמן)

בדידות היא מוטיב חוזר בסיפוריו ובספריו של גארי. "הקיר", סיפור שכותרת המשנה האירונית-משהו שלו היא "מעשיה לחג המולד", מתאר את בדידותם של שני אנשים משני עבריו של קיר משותף, שכל אחד מהם מפרש באופן שגוי את הקולות שהוא שומע מן הדירה הסמוכה, ובמקום להפיג יחדיו את בדידותם הם מוליכים את עצמם לאבדון. ב"ציפורים בפרו", שהפך לסרט בבימויו של גארי ובכיכובה של אשתו ג'ין סיברג, לוחם שכיר לשעבר שפרש לחוף שקט בפרו, נסחף אל מעשה נורא בשל הבדידות שמאיימת להטביע אותו.

עוד בין נושאי הסיפורים – קולוניאליזם, המלחמה הקרה, היומרנות בגילוייה השונים, רדיפה אחר כבוד, טראומה ועוד. מרבית הסיפורים כבדי ראש, טרגיים, אך לא נעדר גם מקומו של ההומור, כמו בסיפור הפותח, "כמיהה לתמימות", שבו עשיר צרפתי משתכן באחד מאיי טהיטי, שוקע בחיי בטלה כשמשרתים אותו ללא תמורה אנשי המקום. הוא משתבח בפני עצמו בפשטות חייו, לכאורה, ובחיבתם, גם היא לכאורה, של המקומיים שאותם הוא מנצל, אך מוצא עצמו מרומה ומנוצל כדבעי.

אני רגילה לקרוא את יצירותיו של רומן גארי בתיווכם של מתרגמים לעברית, בעיקר בתיווכו של אביטל ענבר. מעניין היה לקרוא אותו בשפה אחרת, אמנם עדיין בעזרת מתרגם מצרפתית. גם אם גוון הקול שונה, האיכות המיוחדת לו עומדת בעינה.

לסיום, משפט אופייני לגארי, שלמרות שעינו היתה פקוחה לכל מה שמעוות ורע בעולם, לא חדל לאחוז בתקווה וביצר הקיום (גם אם בסופו של דבר שם קץ לחייו):

The only temptation no one has ever managed to overcome: the temptation of hope

(הפיתוי היחיד שאיש מעולם לא הצליח להתגבר עליו: פיתוי התקווה)

מומלץ בכל שפה.

Gloire à nos Ibllustres Pionniers – Romain Gary

Harper & Row, Publishers

1964 (1962)

Translation from French: Richard Howard