
אנאיאטולה אכברי היה ילד בן עשר, כשאמו הגיעה למסקנה שאין בכוחה להוסיף ולהגן עליו מפני אנשי הטאליבן הפאשטונים. משפחתו של אנאיאטולה נמנתה עם המיעוט האזרי באפגניסטן, מיעוט שנחשב למעמד הנמוך ביותר, ונתון לשרירות ליבה של האליטה הפאשטונית. אביו איבד את חייו כשנאלץ לעבוד בשירותם, ואמו חששה שגורל שלושת ילדיה יהיה דומה. בדרך-לא-דרך עברה עם אינאיטולה לפקיסטן, עזבה אותו במחנה מעבר לפליטים, ושבה לביתה אל הילדים שנותרו מאחור.
אנאיאטולה, כאמור רק בן עשר, כבר חווה חיים שילד אינו אמור לחוות. המורה בבית ספרו באפגניסטן, שהתעקש להמשיך ללמד למרות הוראת הטאליבן לסגור את המוסד, נרצח מול עיניו. בלילות, כשהיה חשש שייתפס ע"י הפאשטונים שרצו לשעבד אותו, לן בבור באדמה. וכעת נותר לבדו. בתושיה מדהימה הוא מחזיק מעמד, מוצא עבודה, מאלתר מקומות לינה, מתחבר עם פליטים אפגנים אחרים, ושואף לשפר את חייו, כלומר להגיע למדינה מערבית. גלגוליו מובילים אותו מפקיסטן לאירן, משם לטורקיה, ליוון, ולבסוף לאיטליה. את דרכו הוא עושה ברגל וברכב, בתחתית כפולה של משאית ובסירת גומי רעועה. שמונה שנים אחרי שיצא מאפגניסטן, הוא מגיע אל המנוחה, ובסיום מרגש לספר הוא מתקשר לראשונה אל אמו.
פאביו ג'דה, סופר ועתונאי איטלקי, העובד עם נוער במצוקה, מביא את סיפורו של אנאיאטולה מפיו, בסגנון שאינו רגשני, אפילו שזור הומור. זה אולי יישמע נדוש, אבל סיפורים כאלה גורמים לי להרגיש מצד אחד זעם על שכזה הוא עולמנו, ומצד שני תחושה שאני בת-מזל על שגורלי שונה.
In the Sea There are Crocodiles: Based on the True Story of Enaiatollah Akbari – Fabio Geda
הוצאת כנרת זמורה ביתן
2011
תרגום מאיטלקית: יערית טאובר
