*** הסקירה כוללת פרטים מן העלילה ***
"הכיצד לא אצטער על האנושות? צר היה לי עליה ביותר משראיתי כיצד היא מסתערת במו ידיה ובכל מחיר אל תוך כליונה"
רב החובל ואן טוך הוזהר על ידי תושבי האיים שליד סומטרה לא להתקרב לאי מסוים, משום שזה מאוכלס בשדים. נדחף על ידי רוח סקרנות והרפתקנות הוא מפליג דווקא לשם, ומוצא להפתעתו להקה גדולה של סלמנדרות שמגלות סממנים של התנהגות אנושית. הן מסוגלות לחקות דיבור של בני אדם, ללמוד שימוש בכלים, ומה שחשוב מכל בעיניו – הן באות אליו ובידיהן מנחה, צדפות ובהן פנינים. בשובו לאירופה הוא מצליח לשכנע את בונדי, איש עסקים צ'כי עשיר, בפוטנציאל המסחרי הטמון בשיתוף פעולה עם מי שהוא מכנה "לטאים". בונדי מעמיד לרשותו אניה ובה מיכלי מים גדולים לשינוע הסלמנדרות, וואן טוך מתחיל לייסד מושבות שלהן באיים נוספים.
כל זמן שרב החובל חי, הוא השולט היחיד בתפוצתן ובפעילותן לטובת בני האדם, ומכיוון שהוא אוהב אותן אהבת נפש הן נהנות מחיים שלווים ומוגנים (אם מתעלמים מהעברתן הכפויה למקומות חדשים). לאחר מותו הכל משתנה. השימוש בסלמנדרות מתרחב – הן אוהבות לבנות מזחים ושוברי גלים, ומנוצלות לעבודות בניה לאורך החופים ולסיפוח חלקים מן הים אל היבשות – הסחר בהן הופך פרוע, והיחס אליהן מידרדר.
"להבדיל מהתפשטות המין האנושי על פני כדור הארץ, התפשטות הסלמנדרות התרחשה על פי תכנית, ובהיקף גדול. אילו הושארה בידי הטבע, היה הענין נסחב ודאי מאות, אם לא אלפי שנים. מה לעשות, הטבע איננו ומעולם לא היה כה יוזם ותכליתי כמו הייצור והמסחר של בני האדם". הסלמנדרות מתרבות בקצב מהיר, הן חמושות עד צוואר, והן זקוקות לעוד ועוד חופים כדי להמשיך לשגשג. כמה זמן יעבור עד שהגלגל יתהפך, ובמקום שבני האדם ינסו לספח את הים הסלמנדרות תנסינה לפרק את היבשות לאיים כדי להאריך את קווי החוף?
קארל צ'אפק כתב את הספר ב-1936 על רקע עלית הנאצים בגרמניה, והוא מתייחס לכך יותר מפעם אחת. כך, לדוגמא, הוא מוסיף הערת שוליים בעקבות ההחלטה לאסור ניסויים בסלמנדרות חיות לצורכי המדע: "ביחוד בגרמניה נאסרו כל הסוגים של ניתוחי מחקר של בעלי חיים בעודם בחיים, כמובן רק על חוקרים יהודיים". במקום אחר הוא מספר כי הגרמנים משבחים את זן הסלמנדרה הבלטי כנעלה מכולם – "נורדי ואצילי, בהיר, זקוף וארוך גולגולת". והמסקנה מכך: "לפיכך זקוקה גרמניה לחופים חדשים וארוכים יותר, למושבות, לים פתוח חובק עולם, כדי שבכל מקום יוכלו להתפתח במים גרמניים דורות חדשים של סלמנדרות טהורות גזע מן האב-טיפוס הגרמני". ביקורת רבה מופנה שוב ושוב אל האנושות, שאינה מצליחה להתאחד מול איומים, שממשיכה להתחמש בעצמה ולחמש את יריביה, ושמנציחה פילוג וסכסוכים בכל תחום, כולל אפילו מדע. "כך קרה שבסופו של דבר מדעי הטבע של כל אומה ולשון יכלו להתהדר בסלמנדרות ענק משל אומתם ולאסור מלחמה מדעית עד חורמה בסלמנדרות הענק של אומות אחרות. אשר על כן לא היה אפשר לשפוך אור מדעי בהיר כל צרכו על כל הסוגיה הגדולה של הסלמנדרות, וכך נשאר הדבר עד הסוף המר". באקט כמו נבואי, כשנתיים לפני ועידת מינכן, צ'אפק מכנס את מדינות אירופה לועידה שאמורה לדון בתגובה לאיומי הסלמנדרות, ואלה מחליטות להקריב נתח מסין בתקווה שהסלמנדרות תסתפקנה בו.
צ'אפק אינו כותב רק על אירופה של התקופה. הוא מתייחס גם לקולוניאליזם, לסחר עבדים, למסיונריות, לאידיאולוגיות דתיות ופוליטיות, לקפיטליזם ולקומוניזם. הוא מבכה את השטחיות ואת העדריות – בדוח על הסלמנדרה המכונה אנדריאס שויכצרי (בהשראת סלמנדרת שויכצרי) נכתב בין השאר כי "הנ"ל יודע לקרוא, אבל רק עתוני ערב. הוא מתעניין במה שמעניין את האנגלי הממוצע, ומגיב עליהם באופן דומה, כלומר בכיוון הדעות הרווחות, המקובלות והקבועות […] אין צורך להפריז בהערכת האינטליגנציה שלו, שכן אין היא עולה בשום פנים על זו של האדם הממוצע בן ימינו" – ומבכה גם את קוצר הראות ואת אי הנכונות ללמוד מן העבר – "אולי גם ההיסטוריה שלנו כבר שוחקה פעם, ואנחנו מזיזים את הכלים שלנו באותם מהלכים לאותן מפלות כמו פעם".
בפרק החותם את הספר מנהל הסופר דו-שיח עם עצמו, ומנסה להחליט איזה סוף להעניק לעלילה. הוא היה רוצה להציל את האנושות, אבל אינו בטוח שהדבר אפשרי: "האם מוטל על הטבע לתקן כל הזמן את אשר בני האדם עוללו לעצמם? […] אילו היו רק סלמנדרות נגד בני אדם, אולי היה אפשר עוד להושיע. אבל בני אדם נגד בני אדם, את זאת, בן-אדם, אין לעצור".
הספר בנוי משלושה חלקים, הראשון מתרחש בעידן של ואן טוך ומיד אחריו, השני תיעודי, והשלישי פרק המלחמה. הפרק התיעודי מורכב ממאמרים ומקטעי עיתונים שאסף אדם בשם פובונדרה, שוער בביתו של בונדי, שאיפשר לואן טוך להכנס ולדבר עם מעסיקו. תחילה הוא מתגאה בחלקו בקשר עם הסלמנדרות, שהרי יכול היה לסגור את הדלת בפני רב החובל, והוא מתמכר לאיסוף ידיעות אודותן. בהמשך, כשהעניינים ידרדרו, יחוש אשמה. כל שלושת חלקי הספר עתירי דמיון, שנונים, נוקבים, ולמרות התחזית הקשה הם מושכים מאוד לקריאה ומהנים.
קראתי את הספר בתרגומו המוצלח של אפרים פרויד. ב-2012 הספר תורגם שנית על ידי רות בונדי.
מיוחד ומומלץ מאוד.
Válka S Mloky – Karel Čapek
זמורה ביתן
1991 (1936)
תרגום מצ'כית: אפרים פרויד
סקירות ספרים 