מריון בלומנטל נולדה בגרמניה למשפחה יהודית בשנים הראשונות לעלית הנאציזם. הוריה, ולטר ורות, שהבינו שאין להם עתיד במולדתם, עשו מאמצים לקבל אשרת הגירה לארה"ב עבורם ועבור ילדיהם, אלברט ומריון. אחרי ליל הבדולח בחרו לעבור להולנד, ולהמשיך משם את תהליך ההגירה. בהולנד, שהוצפה בפליטים, הופנו אל מחנה וסטרברוק, שם הוקצה להם בית קטן עם מתקנים מינימלים. לאחר כיבוש הולנד על ידי הגרמנים, הפך מחנה הפליטים למחנה מעבר לקראת שילוחם של יהודי הולנד, והפליטים שמצאו בה מקלט, אל מחנות הריכוז וההשמדה. משפחת בלומנטל, שכבר החזיקה ויזות לארה"ב וכרטיסי הפלגה, מצאה עצמה כלואה במחנה. בהחלטה הרת גורל בחרו לעבור מרצונם לברגן-בלזן: השמועות בוסטרברוק דיברו על תכנית לאפשר ליהודים לעלות לארץ-ישראל בתמורה לגרמנים שיוחזרו משם לגרמניה. אלף ומאה היהודים שהתקבלו לתכנית הועברו לברגן-בלזן להמתין למימושה. בפועל התממשה התכנית רק עבור מאתים עשרים ושניים מתוכם. בני משפחת בלומנטל לא נמנו איתם.
מריון בלומנטל-לזן, בעזרת חברתה לילה פרל, מתארת את חייה כילדה באותן שנים. אמה רות, שזכתה לחיים ארוכים, החריבה את הסיפור באמצעות חוויותיה. הספר, המיועד לנוער, מספר בעיקר על חוויותיה של הילדה, ולכן נעדרים ממנו תיאורי עבודת הפרך וההתעללויות, שהמבוגרים חוו אותן ביתר עוצמה. יש בו תיאור של חוסר הצדק שבטלטלות שעברו על הארבעה, יש בו תלישות של ילדה שבתוך מספר שנים קצר עברה ממקום נורא אחד לאחר. יש בו רעב ומחלות ופחד ומוות, וילדים שבגיל רך נאלצו ללמוד להשרד. שמו של הספר ניתן לו בשל אמונתה התמימה של מריון הצעירה, שאם תמצא במחנה ארבע אבנים מושלמות זהות, כל ארבעת בני משפחתה ייחלצו ללא פגע. תקוותה לא התממשה: שישה ימים לפני שחרור המחנה הועלתה משפחת בלומנטל על הרכבת האבודה, שבמשך שבועיים הטלטלה ברחבי גרמניה בדרך לשום מקום. התנאים הנוראים ברכבת החמירו את מצבם המוחלש אחרי שנות היסורים, וולטר נפטר מטיפוס אחרי השחרור.
זהו, כאמור, ספר המיועד לקורא הצעיר, אבל גם מבוגרים ימצאו בו ענין. אותי תמיד מרתקות המקריות וההחלטות שהתקבלו בתנאי חוסר ודאות, שחרצו גורלות לחיים או למוות. למרות שמליונים עברו את אותו מסלול יסורים נורא, אין סיפור אחד זהה לאחר, וכל אחד הוא עולם ומלואו.
Four Perfect Pebbles – Lila Perl and Marion Blumenthal-Lazan
יד ושם
2016 (1996)
תרגום מאנגלית: ברוריה בן-ברוך
סקירות ספרים 