עילת הספר היא התנהגותו יוצאת הדופן של חתול בשם אוסקר, המתגורר דרך קבע בקומה השלישית של בית האבות הסיעודי, "בית סטיר". אוסקר, כך נראה, יודע לזהות מוות כמה שעות לפני שהוא מתרחש. רוב הזמן החתול מסתובב עצמאי בשטח, לא מחויב לאיש, אך כשהוא מזהה מוות צפוי הוא נכנס לחדרו של הגוסס, ומתכדר על מיטתו. נראה כאילו הוא נמצא שם ללוות הן את ההולך לעולמו והן את קרוביו האבלים.
ד"ר דייויד דוזה משוחח עם קרובי משפחה של דיירי הבית שנפטרו, כדי להתחקות אחרי התנהגותו של אוסקר, ואולי לפצח את סודו. האם החתול מזהה ריח של חומרים המשתחררים מהגוף הגוסס? אולי זו התשובה, אך ד"ר דוזה בוחר לא להעמיק לחקור. הוא מעדיף להאמין שאוסקר יודע להציע תמיכה ואמפתיה ברגעים בהם הן נדרשות יותר מכל.
הספר, בסופו של דבר, אינו מספר רק על אוסקר, ואולי אוסקר הוא רק הכלי שבאמצעותו המספר בוחר להתייחס אל תופעת השטיון, ובעיקר אל קרוביו של הלוקה במחלה, אלה שחווים רעידת אדמה, בעת שמאהוביהם נותרת רק קליפת הגוף, בעוד מרכיבי הנפש והאישיות משתנים ללא הכר. ד"ר דוזה מתאר תגובות של כעס, של רחמים, ובעיקר של אשמה: לנוכח המהפך, גם הקרובים המסורים ביותר חשים אשמה, שכן לא משנה כמה יאהבו וישקיעו, למחלה אין מרפא, והחולה הולך ונמוג מול עיניהם.
קשה לטפל באנשים שזיקנתם גורמת להם סבל. מעבר לחווית הסבל של הזולת, יום אחר יום המטפלים בעצם רואים את מה שעשוי להיות העתיד שלהם עצמם. בקטע מרגש בספר הרופא מספר על מחלת הפרקים שהוא לוקה בה, וכשהוא מתבונן באחת הדיירות – אשה שידיה ורגליה עוותו בשל המחלה – הוא יודע שהוא מסתכל על מה שצפוי לו.
הספר מרגש מאוד. נגע לליבי יותר מכל סיפורם של פרנק ורות, שנפגשו במחנות הריכוז ומאז לא נפרדו. יותר משישים שנה אחר-כך לקתה רות בשטיון, ופרנק הקיף אותה באהבה ובדאגה. כשרות חדלה לזהות את פרנק, ויותר מזה – פיתחה פחד ממנו, הוא התרחק ממנה, ובלבד שלא ייגרם לה סבל. אני לא מתביישת להודות שהזלתי דמעות.
הספר מתכנס אל מספר מסקנות בכמה תחומים, כמו המשמעות הרגשית העצומה שיש לנוכחותן של חיות מחמד בסביבה של כאב, הנכונות לנצל ולחיות את הרגע ולהגיד תודה על כל פיסת אושר, ההתיחסות לחולי שטיון ועוד.
ספר מומלץ ביותר, לא רק לחובבי חתולים.
Making Rounds With Oscar: The Extraordinary Gift of an Ordinary Cat – David Dosa M.D
הוצאת מטר
2011 (2009)
תרגום מאנגלית: אליענה אלמוג
סקירות ספרים 