חזירים ברקיע / ברברה קינגסולבר

טיילור לא תכננה להיות אם, אבל כשילדה כבת שלוש הושטה לעברה בעת שישבה במכוניתה, והאשה שמסרה אותה ביקשה "קחי אותה" והסתלקה, נקשרה נפשה בנפש הילדה והיא אימצה אותה. הילדה, שניתן לה השם טרטל, משום שכמו צב היא נצמדת ונאחזת בחוזקה, חוותה בבירור התעללות קשה, ועבר זמן ממושך עד שהחלה לדבר ולתת אמון. שלוש שנים אחר-כך השתיים הן בלתי נפרדות, אם ובת לכל דבר.

אלא שטיילור היא לבנה וטרטל צ'ירוקית. בהעדר הורים ביולוגים ידועים, טיילור קיבלה עצה רעה מעובדי הרווחה לפברק מסמכי הסכמה לאימוץ שעליהם חתומים שני אלמונים שהתחזו להורים. אבל גם אם היה מדובר בהורים הביולוגיים האמיתיים, האימוץ היה עדיין בלתי חוקי, שכן הסמכות לאשר אותו נתונה לאנשי השבט, סמכות שאושרה בפסק הדין צ'וקטאו נגד הוליפילד, ואלה לא היו מעורבים כלל בתהליך. כשטרטל וטיילור מופיעות בתכניתה של אופרה וינפרי אחרי שהצילו אדם ממוות, עורכת דין צ'ירוקית מתוודעת לסיפורן, ונחושה להחזיר את הילדה אל חיק השבט.

לעורכת הדין יש נימוקים חזקים שבשמם הוא מוכנה לצאת למאבק. השבט עבר פירוק מסיבי כשלפחות רבע מילדיו נשלחו לפנימיות, והופרדו ממשפחותיהם ומן המסורת. אחד משמונה ילדים נמסר לאימוץ, רובם ככולם למשפחות לא אינדיאניות. ילדים אינדיאנים שגדלו במשפחות לבנות, אוהבות ותומכות ככל שתהיינה, חוו בהתבגרותם משבר זהות קשה נוכח הגזענות שפגשו על כל צעד ושעל. עורכת הדין מבקשת להגן על הילדים ולמנוע את המשך התפוררותו של השבט. כן, המשפחה הקרובה של טרטל בגדה בה ונטשה אותה, אבל המשפחה הצ'ירוקית אינה מתקיימת כיחידה נפרדת, וטרטל היא בשר מבשרו של השבט.

גם לטיילור יש נימוקים חזקים שבגללם היא מסתלקת עם טרטל אל מקום בו היא מקווה שלא ימצאו אותן. היא אם טובה לטרטל, שקשורה אליה בכל נימי נפשה. הילדה חוותה טראומה קשה, וניתוק מהאם היחידה שהיא מכירה יטיל אותה אל טראומה נוספת.

טובת הילד או טובת השבט? ומהי טובת הילד? השאלות הללו עומדות במרכז הספר.

לצד שלוש הדמויות הללו, המסופרות ברגישות ובאמינות, מציגה הסופרת דמויות נוספות, המרחיבות את העלילה אל נושאים כמו זוגיות ואהבה, תרבות הצריכה, מסורת ומודרנה ועוד. בין השאר נמצא כאן את אליס, אמה של טיילור, שלא ידעה אושר בשתי מערכות זוגיות, והמסע שלה לעזור לבתה פתח בפניה אפשרויות חדשות; ג'אקס, בן זוגה של טיילור, מוזיקאי כושל למדי, שמאוהב בה עד עמקי נשמתו; קאש, גבר אינדיאני שאיבד את בתו האחת ומאוכזב מבחירותיה של השניה; ברבי, צעירה אמריקאית חסרת מצפון, שכל חייה סובבים סביב דמותה של הבובה; ואחרות. ברברה קינגסולבר נוטלת את הקורא לביקור בכמה פינות בארצות הברית ולהיכרות עם מנהגי הצ'ירוקים ועם אורחות חייהם, ויוצרת עלילה חומלת, מורכבת, ומאוד אנושית.

מומלץ בהחלט.

Pigs in Heaven – Barbara Kingsolver

ספרית מעריב

1995 (1993)

תרגום מאנגלית: תרצה גור-אריה

תורת עץ הרעל / ברברה קינגסולבר

"'טאטה ישו הוא באנגאלה!' מכריז הכומר בכל יום ראשון בסוף הדרשה שלו. הוא חושד יותר ויותר במתרגמים שלו ומשתדל לדבר בקיקונגו. הוא מטלטל את ראשו לאחור וצועק את המלים האלה לשמים, בעת שצאן מרעיתו יושבים ומתגרדים בפליאה. באנגאלה פירושו משהו יקר ורב-ערך. אבל כמו שהוא מבטא את זה, משמעותו עץ הרעל. הללו את ה', הללויה, ידידי! וָלא ישו יגרום לכם להתגרד כמו שבחיים שלכם לא התגרדתם".

נתן פרייס נטל על עצמו את המשימה להטביל את עובדי האלילים בקונגו ולקרב אותם אל ישו. הוא לא קיבל את ברכת המסיון, שכנראה הסתייג מהתנהלותו ומקנאותו, אבל אין בכך כדי להרתיע אותו. הוא משיג איכשהו מימון סמלי, משכנע את עצמו שהוא שליח המסיון ושליח אלוהים, ועוקר את אשתו ואת ארבע בנותיו ממקומן לטובת המשימה. אטום בתוך בועת הקנאות הוא אינו מודע למצוקתן, אינו מודע לאישיותם של אנשי קונגו ולרצונותיהם – "אתה מאמין שאנחנו מואנה, הילדים שלך, ולא ידענו כלום עד שבאת הנה", אומר לו ראש הכפר – מסרב להקשיב לעצות, טועה בכל היבט, ורואה בכל מכשול מבחן אלוהי שמקשיח אותו לקראת המבחנים הבאים. אין מקום בחייו לדבר מלבד האמונה והשליחות, ואוי למי שיעמוד בדרכו, שכן, כפי שאומרת אשתו אורליאנה, "גם בגיהנום אין חמת זעם עזה כל כך כמו של מטיף בפטיסטי".

קולו של נתן הוא אפוא קול חדגוני, בלתי מתפתח, בלתי משתנה. הסיפור מופקד לפיכך בידי אשתו וארבע בנותיו. אורליאנה מספרת על חייהם בקונגו ממרחק של שלושה עשורים, כשהיא חיה לבדה בארצות הברית. הבנות מספרות, כל אחת מנקודת הראות שלה, בזמן אמת, מן הרגע בו חוו את המעבר מן החיים המוכרים והשפע האמריקאי אל הדלות והזרות בכפר בקונגו, ועד ההווה.

רייצ'ל הבכורה, בת שש-עשרה, היא התגלמות הנערה האמריקאית הריקנית. היא גנדרנית – בעת אסון החפץ היחיד שהיא מנסה להציל הוא המַראָה שלה – מחכה ששנת השליחות תסתיים, בטוחה ביופייה ובעתיד הנאה הממתין לה, ומפצה על נחיתותה האינטלקטואלית בדיבור יומרני, גבוה לכאורה, רצוף שגיאות. יש בה משהו מן הטפלון, שמאפשר לה לשרוד את האלימות של אביה, את העוני והמחסור שנכפים עליה, את האסונות שנוחתים על המשפחה, ולצאת מכל אלה כפי שהיתה לפניהם, מרוכזת בעצמה ומביטה קדימה.

לאה בת החמש-עשרה מעריצה את אביה, עד שכבר לא. נקודת השבר הגדולה מגיעה כשנתן מחליט, על אף עצות ואזהרות, להשאר עם משפחתו בקונגו, למרות שעם הכרזת העצמאות הצפויה ביוני 1960 היא תהפוך למקום מסוכן ללבנים. "כל חיי ניסיתי להציב את נעלי בדיוק בעקבות נעליו, מאמינה שאם רק אשאר מספיק קרובה אליו, ישלטו אותם חוקים פשוטים וברורים גם בחיי […] אבל עם כל יום שחולף אני מוצאת את עצמי רחוקה יותר […] אם ההחלטה שלו להשאיר אותנו כאן בקונגו לא היתה נכונה, אז במה עוד הוא עשוי לשגות? השאלה הזאת פערה בלבי עולם שלם של ספקות ואפשרויות". ללאה יש ידידים מקומיים, והיא יודעת להקשיב. מכיוון שכך, היא מודעת לכל הטעויות שאביה עושה כשהוא מסרב ללמוד את התרבות המקומית ומעדיף לכפות את שלו, והיא מעזה למרוד בו.

עדה, אחותה התאומה של לאה, נולדה משותקת בחצי גוף. היא שותקת מבחירה, ומתנהלת בינה לבין עצמה בעולם פנימי עשיר. כבר בגיל חמש איבדה את האמונה אחרי שהבינה שכניסה לגן-עדן היא ענין של מזל, תלוי למי נולדים, למטיף או לעובד אלילים, ונענשה כשהעזה לשאול בקול, "האם אדוננו הוא עד כדי כך פזיז ולא אכפתי?". עדה ולאה אובחנו כמחוננות, אך תקוותיהן להשכלה גבוהה נדחו על ידי אביהן, שנהנה לחזור ולטעון כי "לשלוח נערה לקולג' זה כמו לשפוך מים לתוך הנעליים. קשה לומר מה גרוע יותר, לראות אותם נוטפים ומתבזבזים, או לראות אותם נקווים והורסים את הנעליים". כמו לאה, אך באופן אחר, עדה מקשיבה, לומדת, מחזיקה בדעות עצמאיות, ומודעת היטב לפערים הבין-תרבותיים שאביה מתעלם מהם, ומאוחר יותר גם לעוולות המעורבוּת הלבנה בקונגו. כך, לדוגמא, היא כותבת, בציניות אופיינית, כשנחשפת המזימה האמריקאית לחיסולו של לומומבה, שנבחר בבחירות דמוקרטיות, ולהחלפתו במובוטו: "מותר לאפריקה להשיב? האם התינוקות עובדי האלילים האלה יכולים לשלוח אותנו לגיהנום כי אנחנו גרים רחוק מדי מהג'ונגל? מפני שלא טעמנו את אגוזי הדקל המקודשים? או, האם האיש הרזה, הגבוה יכול לקום ולהכריז: אנחנו לא אוהבים את אייק. מצטערים מאוד, אבל אולי צריך עכשו להרוג את אייק בחץ מורעל. הו, למגזינים יהיה מה להגיד על זה, זה בטוח. איזה מין בן-אדם ירצה לרצוח נשיא של ארץ אחרת? אף אחד מלבד הברברי. איש עם עצם בשערו".

רות מיי בת החמש, התינוקת של המשפחה, היא ילדה תמימה, כמתבקש מגילה, אך עצמאית ומכונסת בעולמה הפנימי. היא הראשונה שמצליחה ליצור קשר עם הקונגואים, כפי שמספרת לאה, שמוסיפה, "זה לא צריך להפתיע, כי רות מיי מסוגלת לעוף מעל בנינים גבוהים בכוח הרצון שלה בלבד". הלב נכמר כשנוכח התקף זעם צפוי של נתן, אורליאנה ובנותיה מסתגרות באחד החדרים, ורות מיי הקטנה מניחה סיר אלומיניום על ראשה וחוברות קומיקס בכיסים האחוריים כדי להגן על עצמה ממכות. כמו אחיותיה גם היא רואה באביהן כוח טבע, ולומדת לחיות לידו, להתכונן אליו ולהתעלם ממנו בו זמנית.

קולה של אורליאנה נשמע, כאמור, שלושה עשורים אחרי אותה תקופה בקונגו. יש לאורליאנה הרבה שאלות אל עצמה, חרטות, תהיות. כשהכירה את נתן, הוא כבר היה קנאי דתי, אבל ידע להראות חיבה וכבש את לבה. אחרי תקופת ניתוק בשל המלחמה, שב אליה כשהוא מחלים מפציעה גופנית ומיוסר נפשית, קנאי משהיה וקודר. היא נישאה לו בכל זאת, נישאת על המומנטום של הקשר הזוגי. בתוך שנה נולדה רייצ'ל, שנה אחר כך נולדו התאומות, והיא שקעה בחיים של טיפול אינטנסיבי במשפחתה, עייפה מכדי לחשוב. "ואת תוהה למה לא התקוממתי ולא מרדתי בנתן? כי הרגשתי בת מזל גם כשמצאתי את נעלי על הרגליים הנכונות, זו הסיבה". מותשת החלה להאמין שאלוהים אכן עומד לצדו של נתן, ולה אין ברירה אלא לציית וללכת בתלם. ובכל זאת היא נושאת באשמה כלפי בנותיה: "ובא היום, לבסוף, שבת יכולה להתרחק מגבר שכזה – אם יש לה מזל. זעמו שלו מתהפך בקרבה והיא מפנה לו עורף, ולעולם לא תוסיף לדבר אתו. במקום זה היא תתחיל לדבר אליך, אל אמה, ותתבע מלאת חימה: איך הרשית לו? למה?"

"תורת עץ הרעל" הוא סיפור של קנאות ושל השלכותיה, של פערים בין-תרבותיים ושל תוצאות הסירוב להכיר בהם ולגשר עליהם, של קולוניאליזם ושל הרסנותו ארוכת הטווח, של הורות לקויה ושל השפעותיה. ברברה קינגסולבר, סופרת מחוננת, מפליאה להביע את כל אלה ועוד בחמישה קולות מובחנים ויחודיים, כשהיא נותנת לבה לאינספור הפרטים המרכיבים את סיפורה של המשפחה ואת סיפורה של קונגו, ומצרפת אותם לתמונה מורכבת גדולה, שאינה מסתפקת בשחור-לבן אלא מתייחסת למציאות על כל גווניה. אני מניחה שתרגום הקולות השונים היווה אתגר, ועדית פז היטיבה להתמודד אתו.

עוד על גורלה של קונגו כדאי לקרוא ב"נהר הדם" של טים בוצ'ר. ובהזדמנות זו אשוב ואמליץ על מכלול יצירתה של ברברה קינגסולבר.

מומלץ עד מאוד.

The Poisonwood Bible – Barbara Kingsolver

ספרית מעריב

2001 (1998)

תרגום מאנגלית: עדית פז

הלקונה / ברברה קינגסולבר

lacuna_master

ויולט בראון, מי שהיתה המזכירה של הסופר הריסון ויליאם שפרד, התבקשה על ידו, בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, להשמיד את כל כתביו. "הלקונה" בעריכתה, הוא סיפור חייו של שפרד, המורכב מיומנים שכתב כל חייו, שאותם שרפה לכאורה מול עיניו, ומהשלמות פרי עטה על בסיס היכרותם הארוכה. ויולט מעידה על עצמה שנאבקה עם מצפונה, אבל מצאה לעצמה תמיכה בהתנהלותו של שפרד עצמו, שהתאבל על מותו של נער חובב צילום, שנעדר לגמרי מן התמונות שהותיר אחריו: "הוא חשב," כותבת ויולט, "שיש פסול בכך שאדם נעלם ואיננו".

ספריו של שפרד עסקו בהיסטוריה של מכסיקו, אותה הכיר כילד וכנער. הוא נולד בארצות הברית לאב אמריקאי ולאם מכסיקנית. ההורים לא התגרשו פורמלית, אך דרכיהם נפרדו, והילד עבר עם אמו למולדתה, שם עסקה בעיקר בחיפוש גבר שיתמוך בה. השכלתו של שפרד הוזנחה, אבל כבר מגיל צעיר נמשך לקריאה ולכתיבה. אמו האשימה אותו כי "אתה קורא את הספרים שלך ומסתלק למרחק של מאה קילומטרים מפה. אתה מתעלם ממני". למנהל בית הספר למפגרים, חירשים-אלמים וילדים בעלי אופי רע, לשם נשלח ללמוד לאחר שלא עמד במבחנים לתיכון, סיפר כי הוא כותב רק "בימים המעניינים. ברוב הימים זה משהו שדומה לרומן גרוע בלי אף דמות שיוצאת מזה עם איזשהו מוסר השכל".

סיפור חייו של שפרד משולב בהיסטוריה של ארצות הברית ושל מכסיקו במחצית הראשונה של המאה העשרים. במכסיקו הוא משמש כמערבב טיח לצייר דייגו ריברה, ומאוחר יותר כטבח בביתו. נפשו נקשרת בנפשה של פרידה קאלו, אשתו של ריברה וציירת מוכרת בעצמה. היא טוענת כי הוא סופר, הרבה לפני שכתב לפרסום, ותמיכתה מצילה אותו בצמתים קריטיים בחייו. באמצעות בני הזוג הוא מתוודע ללב טרוצקי, שנמלט למכסיקו מאימת סטלין, והוא משמש לו כמתורגמן וכמזכיר לעת מצוא. לאחר שטרוצקי נרצח הוא נאלץ להמלט, ומתגלגל אל העיר אשוויל שבצפון קרולינה – מקום הולדתו של תומס וולף ומקום מותה של זלדה פיצ'רלד – שם הוא קובע את מגוריו. באשוויל הוא כותב את ספריו, וזוכה לפרסום ולהכרה. היכרותו עם הפעילים הקומוניסטים במכסיקו מחשידה אותו, כשארצות הברית נשטפת בבהלה אדומה, ומשפט שאמרה אחת מן הדמויות בספרו מהווה עילה להכפשתו ולרדיפתו. שוב הוא מוצא עצמו במנוסה, הפעם מארצות הברית חזרה למכסיקו.

ברברה קינגסולבר כתבה ספר מרובה נושאים, המשולבים זה בזה באופן מרהיב. מתאים לצטט פה משפט מתוך ביקורת על ספרו השני של שפרד, שעסק בגירוש האצטקים מבית אבותיהם: "מסע מפותל יותר מצמה של סיני. עד שהוא מגיע אל סופו, עוסק הסופר בכמה נושאים מפתיעים, ביניהם שאלת פצצת האטום". באופן דומה מפתלת הסופרת סיפור מורכב, ושוזרת יחדיו את חייו של שפרד עם נושאים כגון נפילת ציויליזציות, קשר עם העבר, האופן בו נכון לספר היסטוריה עתיקה, שנאת זרים בארצות הברית בהיסטוריה הקרובה, תפקידה של האמנות וההתיחסות אליה, מירוץ החימוש, העיתונאות וביקורת הספרות, העדריות המבוהלת והמבהילה של הציבור ועוד ועוד.

ואולי דחוס הספר כולו כבר בתוך המשפטים הראשונים: "בראשית היו המייללים […] זה התחיל במיילל אחד בלבד […] קריאותיו עוררו אחרים לידו, דחקו בהם להצטרף אל שירתו המפלצתית. עד מהרה הדהדו היללות הגרוניות מעצים אחרים, רחוקים יותר בחוף, עד שהג'ונגל כולו נמלא בעצים שואגים". שפרד הצעיר ואמו מבועתים, מדמיינים שדים מטילי אימה, ומגלים כי מדובר בקופים. אבל היללות והמייללים שבים וצצים בחייו של שפרד, לובשים פנים מגוונות. כאלה הם המאשימים את טרוצקי בבימוי התנקשות בחייו, אלה הכולאים אמריקאים-יפנים במחנות ריכוז וכותבים בעתונים כי "הזיהום עדיין לא קורצף מהעיר", וגם אלה ששולחים לשפרד מכתבי שטנה, במקום מכתבי ההערצה שהורגל לקבל, מרגע שסומן כחובב קומוניסטים. וכזוהי בעלת הבית החביבה, שמוכנה להשכיר חדרים רק לאנשים טובים, אבל לא ליהודי, ואלה שמכים שחור עור שהעז להכנס למלון ללבנים, ומתנצלים בחצי פה רק כשמתברר שהוא שגריר זר. ונמנים עמם גם פוליטיקאים שהתכחשו להבטחה להעניק בונוס לחיילים משוחררי מלחמת העולם הראשונה, וגם מקארתור, שראה בהתארגנות של החיילים מזימה קומוניסטית והפעיל כוח צבאי קטלני כדי לפנות אותם. ואלה הם גם העתונאים הבודים עובדות: "כשאין להם כלום, הם ממלאים חללים. אם לא עוצרים אותם, הם ממלאים עוד ועוד".

"הלקונה" הוא ספר מורכב, שופע ידע, משלב באופן מושלם בין גיבור בדיוני להיסטוריה, ונקרא בנשימה עצורה. בדומה לספריה האחרים של ברברה קינגסולבר, ביניהם "כיוון הנדידה", גם ספר זה מצטיין, בין השאר, באמינות גבוהה. צילה אלעזר תרגמה להפליא, קטע הציור של דייגו ריברה שעל העטיפה משתלב היטב בעלילה, וחווית הקריאה בספר מהנה, מרחיבת דעת ומומלצת מאוד.

The Lacuna – Barbara Kingsolver

מודן

2012 (2009)

תרגום מאנגלית: צילה אלעזר

כיוון הנדידה / ברברה קינגסולבר

d79bd799d795d795d79f-d794d7a0d793d799d793d794-d791d7a8d791d7a8d794-d7a7d799d7a0d792d7a1d795d79cd791d7a8-d79bd7a8d799d79bd7aa-d794d7a1d7

אחרי "חזירים ברקיע" המרגש ו"תורת עץ הרעל" המעולה הציפיות שלי מברברה קינגסולבר גבוהות. "כיוון הנדידה" בהחלט עומד בהן. אם הייתי נוטה לשימוש בסופרלטיבים הייתי אומרת שזהו ספר מושלם. הוא עמוק, מרחיב דעת, מושקע לפרטי פרטים, מעורר מחשבה, מעורר הזדהות, ואמין עד שקשה להאמין שלא מדובר בדמויות אמיתיות.

דנאית מלכותית הוא מין פרפר שיחודו בנדידה השנתית. הפרפרים עושים דרך של כ-4,500 ק"מ ממכסיקו ועד אלסקה וחזרה. בשל משך חייהם, פרפר יחיד אינו משלים מחזור נדידה מלא, והמנגנון המאפשר את הנדידה למקומות שבעצם אינם מוכרים כלל לפרפרים החיים הוא עדיין בגדר מסתורין. בשנה המתוארת בספר הפרפרים אינם חוזרים למכסיקו. מסיבה בלתי ברורה הם בוחרים לקנן על הר בדרום-מזרח ארה"ב, ושם הם משנים את חייה של דלרוביה, גיבורת הספר.

דלרוביה נולדה וגדלה בעיירת שוליים, מנותקת מקצב החיים הפועם של אמריקה המתקדמת. אחד ממאמני הספורט היה גם המורה לביולוגיה, ובשעוריו היה מטיל על הבנות עבודות יצירה ולוקח אתו את הבנים לשחק. שיעורי המתמטיקה התנהלו בדרך לא יותר מתקדמת. באוירה שכזו לא היה לצעירי המקום שום סיכוי לרכוש השכלה גבוהה ולהרחיב אופקים. רובם לא יצאו כלל מגבולות העיירה. שמה של דלרוביה ניתן לה משום שאמה זכרה במעומעם שיש שם תנ"כי כזה, אולם התברר שראתה באיזשהו מגזין יצירה מורכבת מאיצטרובלים ובלוטים שזה היה כינויה… לדלרוביה היו שאיפות לא אופיניות: היא נסתה להתקבל לאוניברסיטה, אבל עם הרקע ההשכלתי הדל שלה לא היה לה סיכוי. בגיל שבע-עשרה נכנסה להריון, נישאה בנישואים חפוזים לקאב, עברה להתגורר בחוות הוריו השתלטנים, ילדה שני ילדים, וחייה נתקעו. היא מצאה לה מעין מפלט בהתאהבויות חולפות, ויום אחד, כשעלתה למקום מחבוא על ההר כדי לבגוד בפעם הראשונה בבעלה עם בחור שנשא חן בעיניה, ובכך בעצם להשליך את חייה המוכרים, ראתה לראשונה את מליוני הפרפרים. למעשה, היא לא ידעה שזה מה שהיא רואה. ההבזקים הכתומים של מליוני הכנפים הנעות יצרו מחזה תעתועים דומה יותר לשרפת יער ללא עשן. המראה המרהיב יוצא הדופן החזיר אותה לעשתונותיה, והיא שבה על עקבותיה מבלי לממש את תוכניתה. ובכל זאת, מכאן ואילך שום דבר לא ישוב להיות כשהיה.

הספר משלב מגוון של נושאים: ההתחממות הגלובלית והשפעת האדם על הטבע, הפערים הבין-חברתיים בארה"ב, פערי מדע-אמונה, יחסים בתוך משפחה – חמות-כלה, הורים-ילדים, הגשמה עצמית, חברות. הוא מעמיד דמויות בלתי נשכחות, בעיקר דלרוביה שנאבקת למצוא את דרכה, ובנה פרסטון בן החמש, ילד רגיש צמא ידע, אבל גם קאב הפשוט והישר ואמו הסטר שמסתירה סוד. גם דמויות משניות מאופינות ומתוארות באופן חי ומשכנע, כמו הסטודנטים המסייעים לאובידיוס, המדען חוקר הפרפרים, כתבת הטלויזיה רודפת הסנסציות השטחית, משפחת המהגרים המכסיקנית ועוד.

נוצר אצלי רושם שהסופרת נהנתה הנאה מרובה מכתיבת הספר, ואהבה את גיבוריה. ההנאה והאהבה האלה מחלחלות אל הקורא, ומעצימות את חווית הקריאה. יצוין לטובה גם התרגום המצוין של יעל סלע שפירו. השפה קולחת, והתרגום כאילו נעשה ללא מאמץ ולכן אינו מאולץ. במקומות בהם לא ניתן להעביר בשלמות את רוח הדברים ללא הסבר של ביטויים בשפת המקור, נוספו הערות שוליים, שאינן רבות ולפיכך אינו מעיקות.

ספר נהדר.

Flight Behavior – Barbara Kingsolver

כתר

2014

תרגום מאנגלית: יעל סלע שפירו

7bb4ac62bd-c216-450f-9669-6748141626907d