אופק סביר, בשנות העשרים לחייו, אחרי שירות צבאי שלא הלהיב אותו ועובד בחברת הייטק בתפקיד כנ"ל, מכור בכל לבו לדבר אחד בלבד – משחק פוקר. בדמיונו הוא משתתף בטורניר הגדול מכולם בלאס וגאס, זוכה באליפויות, כולל הכבוד והכסף. במציאות הוא עובר בין פארטיות, מועדוני פוקר מפוקפקים יותר או פחות, ומשפר ללא הרף את הכישורים הנדרשים כדי להיות הגרסה המקצוענית הטובה ביותר של עצמו.
מה יש בפוקר? הנה מה שכתב אליסף דעואל בהדסטארט של הספר: "פוקר הוא משחק עם חוקים פשוטים מאין כמוהם שמנקז אליו עולם ומלואו: חשיבה, אינטואיציה, פסיכולוגיה, מתמטיקה, שפת גוף, התמודדות עם לחץ וכישלון, טלטלות רגשיות וקבלת החלטות. זהו משחק השואב אל תוך חפיסת קלפים פשוטה ומוכרת, כזו שתוכלו לרכוש בכל פיצוצייה, את כל תמצית ההתנהגות האנושית". מפיו של אופק הוא חוזר ומדגיש את ההבדל בין הפוקר המקצועני למשחקי הימורים. בעולמו של אופק להבדל הזה יש משמעות עמוקה: אביו הוא מכור להימורים, שקוע בחובות ומסובך בגינם עם העולם התחתון. אמו של אופק, שנפרדה מאביו בשל התמכרותו, חרדה שמא בנה יידבק בחיידק, והיא תעשה כל שביכולתה כדי למנוע זאת.
אודה שהספר לא הדביק אותי בהתפעמות מהמשחק. למען האמת, אפילו לא ניסיתי לקרוא את ההסברים המפורטים על חוקיו ועל התנהלותו המצורפים בסוף הספר. ויחד עם זאת נהניתי ממנו. בליבתו זהו סיפור על ילד כאפות עם רקע משפחתי מעורער, שאינו מוצלח ביצירת קשרים חברתיים בכלל וקשרים עם נשים בפרט, ושאינו מוצא את עצמו בתוך השגרה המקובלת של עבודה ובילויים. הוא טיפוס מפוחד למדי, לחוץ, לא מאוד בטוח בעצמו. בעולם משחקי הפוקר הוא מצליח להיות אחר. עד לרגע חלוקת הקלפים הוא אופק ה"רגיל", זה שאנשים נוטים לכנות "ילד". כשהקלפים מחולקים הוא ב"זון", הוא "הרוצח השקט", ממוקד, שקול, שווה ערך לאחרים ורוב הזמן אף מתעלה עליהם.
לא הכל תלוי בו. יש אלמנט של מזל במשחק (שחלקו ניתן לשליטה, כדברי תומס ג'פרסון במוטו לספר: "אני מאמין גדול במזל והבחנתי שככל שאני עובד קשה יותר, יש לי יותר מזל"). יש ימים שנדמה שהכל פונה נגדו. יש רגעים שבהם שיקול הדעת משתבש והוא נסחף לשחק נגד הסיכויים ומפסיד בגדול בלי יכולת לשלוט בעצמו. הוא מתנהל כמו ברכבת הרים, רוב הזמן באמצע, לעתים מתנשא למרומים, לעתים גולש לתהומות, לעתים מאבד כיוון. הוא לוקח על עצמו את המשימה להרוויח כדי לכסות את החובות של אביו, מסתבך בעצמו, נחלץ בקושי כדי ליפול שוב, מתאהב ומאבד, ואיכשהו ממשיך לדהור קדימה אל חלומו. גם אם המשחק לא דיבר אלי, הדבקות שלו בו – שלא לומר האובססיביות – והאומץ להאחז במה שמלהיב אותו בהחלט נגעו ללבי. אופק הוא דמות מתפתחת, לא בקפיצות דרמטיות, אלא בעדינות, בשוליים, והוא מספר על עצמו בכנות משכנעת.
"ברור שיבוא אס", ספר הביכורים של אליסף דעואל, נכתב בכשרון ומתוך אכפתיות לנושא וחיבה לגיבור. הוא קריא מאוד, מאזן היטב בין רזי המשחק לרזי הדמויות, מהנה ומומלץ.
את הכריכה הנאה איירה ועיצבה לי קורצוייל.
לקריאת פרק ראשון באתר עברית
קינמון
2025
סקירות ספרים 