באפריל 1943 נמלטו שני צעירים סלובקים, רודולף ורבה ואלפרד וצלר, מאושוויץ-בירקנאו. המניע לבריחתם – מלבד המובן מאליו, כלומר הימלטות מן הגיהינום – היתה ההכרה שהיהודים מובלים בהמוניהם אל המשרפות משום שאינם יודעים מה צפוי להם. בין הסיבות להצלחתם של הגרמנים בהפעלת מערכת ההשמדה, יש למנות את ההטעיה שהצליחו להטעות את היהודים בהבטחות לישוב מחדש, וכן את מעטה הסודיות שאפף את מחנות המוות. ורבה ווצלר חשו שמחובתם לצאת ולספר, להזהיר את היהודים כדי שיתקוממו, ולהניע את בעלות הברית לנקוט בפעולות צבאיות לעצירת הרכבות והכבשנים. בתפקידים השונים אליהם שובצו באושוויץ – עבודה ברציפים בעת הסלקציה, מיון רכושם של הנרצחים, רישום הבאים והמתים – צברו מידע רב על המתרחש, וכשזיהו הכנות מוגברות לקליטת יהודי הונגריה, שזה עתה נכבשה, הבינו שאסור להם להתמהמה עוד. אחרי קרוב לשנתיים במחנה, זיהו הזדמנות להמלט. בודדים בלבד הצליחו לחמוק מאושוויץ. מעטים עוד יותר היו אלה שלא נתפסו. ורבה ווצלר נמנו עם מתי המעט האלה.
בהגיעם לסלובקיה יצרו קשר עם ראשי הקהילה היהודית, ושטחו בפניהם את כל הידוע להם. עדותם ידועה כיום כ"דוח ורבה-וצלר" וגם כ"הפרוטוקולים של אושוויץ". הדוח הועבר לידי הנהגת היהודים בהונגריה, בראשותו של קסטנר, וכן לבעלות הברית.
באחרית דבר בספר נדונות השפעות הדוח. יש שם התיחסות למניעים ולשיקולים של בנות הברית בהחלטתן לא להפציץ את המחנות ולא לשלוח מטוסים לחבל במסילת הרכבת מהונגריה לפולין. כמו כן יש התיחסות לשאלת תפקודה של הנהגת היהודים בהונגריה, והדברים ידועים מפרשת קסטנר. קטונתי מלשפוט. מכל מקום, הדוח לא הצליח למנוע את תחילת תהליך השמדת יהודי הונגריה, אבל לחץ גובר מצד מדינות נייטרליות על הורטי, עוצר הונגריה, הביא להפסקת המשלוחים אל המחנות אחרי שכמחצית מיהודי הונגריה, כ-400,000 איש, כבר גורשו.
ורבה מתאר לפרטים את החיים במחנה. למרות היותי "קוראת סדרתית" של ספרות שואה, אני מגלה שוב ושוב שאי אפשר לפתח חסינות מול הזוועה. חלחלה אחזה בי למקרא הסדיזם המטורף של אנשי הס"ס ועושי דברם, ושנתי נדדה כששחזרתי בחושך את תיאורי התנאים הזוועתיים במחנה. דמי קפא בעורקי כשקראתי את תיאור ביקורו של הימלר שבא לראות במו עיניו את תהליך ההמתה: בתשע בבוקר היה אמור להגיע אל תאי הגזים, ואנשי הס"ס הממושמעים דחפו את הנידונים אל התא רבע שעה קודם והתייצבו הכן להפעילו. ארוחת הבוקר של הימלר התמשכה שעתיים נוספות, וכל אותו זמן היו מאות אנשים דחוסים בתוך התא. כשהופיע במקום, ולאחר שקיבל הסברים, הוחדר הגז לתא. בשלוות נפש התבונן הימלר מבעד לחלון מיוחד בנחנקים למוות. אחר-כך נפנה לראות כיצד הגופות מוצאות מהתא, ומופנות ל"ניקוי", כלומר עקירת שיני זהב וחיפוש אבנים יקרות בתוך הגוף. באותה עת עדיין לא הופעלו המשרפות, והגופות הועלו באש בתוך קברים ענקיים. הימלר לא פסח גם על שלב זה. מרוצה ממה שראו עיניו פנה לאכול ארוחת צהרים, ובאותה הזדמנות העלה את הס, מפקד המחנה, בדרגה כאות תודה על עבודתו הנאה. אי אפשר, אי אפשר לקלוט את הזוועה.
בעיני, כל ספר עדות של הניצולים הוא ספר חובה. "ברחתי מאושוויץ" הוא לא בגדר ספר עדות בלבד. בשל חשיבותו של דוח ורבה-וצלר, הוא מעורר מחשבה בשאלות משמעותיות רבות, ומאיר את הרקע ש"מסביב" לשואה.
למרות שקשה לקרוא אותו, אני ממליצה עליו.
Escape from Auschwitz: I Cannot Forgive by Rudolf Vrba and Alan Bestic
הוצאת אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן
1998 (1964)
תרגום מאנגלית: יהושע וייס בן עמי ושלומית קדם
סקירות ספרים 