תגית: ג'ון באנוויל

כותרת משנה: דרמת מתח דבלינאית של קְְוֵרְק

"המפתח שמתחת לאבן" הוא הספר השלישי בסדרת ספרי הבלש מאת בנג'מין בלאק (פסבדונים של ג'ון באנוויל) בכיכובו של קוורק, פתולוג אלכוהוליסט, שניחן בסקרנות ובאובססיביות, המובילות אותו לחקור תעלומות הנקרות בדרכו. קדמו לו "שגיאות קטנות", שקראתי וסקרתי, ו"ברבור הכסף" שלא קראתי. תוך כדי העלילה מוזכרים ארועי עבר מעלילות קודמות, אך הספר עומד לגמרי ברשות עצמו, ואינו נקרא כחלק מסדרה.

בתו של קוורק, פיבי, מודאגת משום שחברתה אייפריל נעלמה. היא משתפת את אביה בדאגתה, והאב מצדו מערב בלש משטרתי. פיבי ואייפריל הן חלק מחבורה קטנה, בה חברים גם פטריק, גבר ניגרי, אליזבת, שחקנית מן השורה השניה, וג'ימי, עתונאי פלילי. התקופה היא שנות החמישים של המאה העשרים, תקופה של דעות קדומות ושל שמרנות, המקום הוא אירלנד, שסועת המאבקים לעצמאות. קוורק, שאיבד את אשתו בעת לידתה של פיבי, מתמודד עם ההתמכרות לשתיה, ונושא רגשי אשמה כלפי בתו שגדלה אצל גיסו. פיבי גוררת טראומות שונות מעברה. כל אחד מגיבורי הספר מסובך באופן כלשהו עם רגשות בלתי פתורים ועם מטענים מעיקים, שהספר עוסק בהם בהרחבה עד כדי טרחנות. הסיפור הבלשי נדחק הצידה, בעוד הסופר עוסק בפרטנות ובחזרות מרובות ומיותרות בחיי היומיום של הנפשות הפועלות. הספר עמוס בפרטים שוליים, שמן הסתם נועדו לשקף אוירה ולהעמיק את ההיכרות עם הדמויות, אך אינם מקדמים את העלילה ואינם תורמים לה, ולכשעצמם אינם מעניינים ואף מייגעים.

ב"שגיאות קטנות" ציינתי לטובה את המתח שנבנה במהלך הספר, והתאכזבתי מן ההתרה הלא משכנעת. גם ב"המפתח שמתחת לאבן" ההתרה תלושה מן הסיפור, אך בספר הזה גם הדרך אליה אינה מעניינת. השילוב בין התיאור המפורט של עולמו המתוסבך של קוורק ובין התעלומה של אייפריל, מוטה מאוד לצדו של קוורק, והנושא הבלשי מתפוגג ברקע. הסיפור עדיין יכול היה להוות חווית קריאה מוצלחת, אך הבעיה היא שדמותו של קוורק סובלת מחוסר אמינות, וכך לא נותר בספר דבר ליהנות ממנו.

שמו של הספר במקור הנו "אלגיה לאייפריל", שם נאה בעיני, אך אינו משקף את הספר לאמיתו, שכן, כאמור, סיפורה של אייפריל אינו תופס את המקום המרכזי שככל הנראה יועד לו. השם העברי, אם כי נשמע לי תחילה בנאלי, הולם את המוטיב המרכזי בספר: אייפריל נהגה להשאיר את מפתח דירתה תחת אבן רופפת בסמוך לכניסה, ומסתבר שסיפרה על כך לשלושה מהחברים, אך לא לפיבי, שהחשיבה עצמה לחברה קרובה. מכיוון שהנושא שהספר חוזר אליו שוב ושוב הוא מידת ההיכרות האמיתית שלנו את האנשים הקרובים אלינו, מקום המסתור של המפתח האמור הוא בחירה טובה כשם הספר.

חובבי הסדרה יוכלו לקבל מושג-מה על הספר הבא בסדרה באמצעות הפרק הראשון ממנו, המצורף בסיומו של הספר הנוכחי. לי נראה שאסתפק בשניים שכבר קראתי.

Elegy for April – Benjamin Black

עם עובד

2017 (2010)

תרגום מאנגלית: סמדר מילוא

בנג'מין בלאק הוא פסבדונים של ג'ון באנוויל

מה ההבדל בין ספר מתח סתם לספר מתח טוב? הספר הטוב מקיים שני תנאים: הוא שומר על מצב של מתח לכל אורכו, והוא מספק פתרון מבריק בסיומו. "שגיאות קטנות" מקיים חלקית רק את התנאי הראשון.

הספר נפתח בתעלומה: קוורק, פתולוג בבית חולים באירלנד, רואה את גיסו, רופא מיילד באותו בית חולים, מחטט באחד מתיקי הנפטרים בחדר המתים. קוורק, שתוי כמו תמיד, קצת מהסס להאמין למראה עיניו, אבל העובדות מצטברות ומעידות שמשהו לא כשר מתרחש שם. העלילה מסתעפת ליחסים בין השניים ובין נשותיהם, לעברו של קוורק, שאומץ כנער יתום על ידי אביו של הגיס הנ"ל, למסכת חייו של אותו אב, למערכת היחסים בין קוורק לאחייניתו, לתעלומות הרוחשות במנזרים ובבתי יתומים באירלנד ובארצות-הברית, ועוד. לאורך כשלושה רבעים מן הספר הוא עוצר נשימה, מבעבע יצרים רעים, אלימות וחשדנות, והתקווה לפתרון מבריק יש לה על מה להסתמך.

ברבע האחרון הספר צונח. הוא מאבד אמינות, ולפיכך גם הענין בפתרון התעלומה מתפוגג. לולא הייתי קרובה כבר לסיומו של הספר, הייתי שוקלת נטישה, כי לגמרי לא עניין אותי לדעת מה באמת קורה שם. הנפילה מתחילה עם גילוי פרט בעברו של קוורק, שאמור להקשר לנושא המרכזי של ילדים נטושים, אבל לטעמי הוא תפור לעלילה בתפרים גסים, ואינו אמין. אחר-כך הולכים ומצטברים ארועים וסיפורים צדדיים, שהם בנים חורגים לעלילה, ולא רק שאינם תורמים – הם מזיקים. מצטרפות דמויות לא משכנעות, כמו אשתו של החותן בארצות-הברית, והקשרים בין בני המשפחה מאבדים הגיון. מסתבר שהאיש הרע בסיפור הוא לא מי שחשבנו, ולמרות שזה דווקא הגיוני יש הרגשה של עומס אחרי כל הארועים שקדמו לגילוי.

לסיכום, הספר לא רע לסוגו, ואם לא מצפים להתרה מרשימה אפשר ליהנות מן המתח שבדרך.

Christine Falls – Benjamin Black

הוצאת עם עובד

2010 (2006)

תרגום מאנגלית: סמדר מילוא