תגית: ג'ון גרישם

ג'ון גרישם, המוכר בזכות ספרי המותחנים המשפטיים שכתב, קיבץ בספר זה שבעה סיפורים קצרים. רובם ככולם נוגעים במידה כזו או אחרת בהיבט משפטי כלשהו, אבל עיקר עניינם הוא התבוננות בדמויות בעיירה קלנטון שבמדינת מיסיסיפי בעת שהן נקלעות לסיטואציה החורגת מן השגרה.    

"מסע דמים" מספר על מסעם של שלושה צעירים אל ממפיס כדי לתרום דם לצעיר מהעיירה שנפצע בתאונת עבודה. גרישם מתאר בלגלגנות, שלא נעדרת ממנה חיבה, את הצירוף המשעשע של בחור אחראי למדי עם בתול שנפעם מן העיר הגדולה ועם מסומם ואלכוהוליסט שאינו מסוגל להתמודד עם חולשותיו. כשכל אחד מושך לכיוון שונה, וכולם בקלות דעת נגררים אחרי האחרים, טוב לא יכול לצאת מזה גם אם הכוונות טובות. את ההיבט המשפטי, הלגלגני אף הוא, מספק עורך דין, המבליח מבלי שנקרא אל בית אמו של הפצוע, מבטיח הרים וגורם למשפחה להבטיח "להתעלם מעורכי דין אחרים – סתם חבורה של רודפי אמבולנסים – ולנדות כל חוקר ביטוח שיתגנב למקום כנחש".

"להביא את ריימונד" הוא סיפור נוגע ללב על אשה ושני בניה, הנוסעים אל הכלא לקראת ההוצאה להורג של הבן הצעיר. שלושת הבנים הם פליטי האלימות הקשה של אביהם, שלמרבה המזל התפוגג בשלב כלשהו מחייהם. הבכור פרש מחיי פשע, השני עדיין שקוע בהם, אך הוא מטפל במסירות באמו. השלישי הרחיק לכת, ומצפה לו, כאמור, עונש מוות. עד הרגע האחרון הצעיר, שהוא פנטזיונר יומרני, מאמין שעורכי הדין שהוא מעסיק על חשבונם של אמו ואחיו יושיעו אותו.

גיבור "תיקים מצחינים" הוא עורך דין בעיירה הקטנה, שאיכשהו מצליחה לפרנס את עורכי הדין הרבים השוכנים בה. הוא קץ בקטנוניות של עבודתו, הוא קץ באשתו, וכשנופלת לידיו הזדמנות פז בזכות תיקים פתוחים ישנים, שאת קיומם כמעט שכח והוא מכנה אותם 'מצחינים', הוא מנצל אותה כדי לשנות את חייו כליל, תוך שהוא מרמה על ימין ועל שמאל.

איש עסקים נוכל וראוותן, שחולשתו העיקרית, פרט לכסף, היא הימורים, מנצל בסיפור "קזינו" אינדיאני זקן כדי להקים קזינו למרות התנגדות גורפת של הסביבה, תוך שהוא עושה שימוש בחוק המאפשר לאינדיאנים חרות רבה על אדמותיהם. לקזינו יש השפעה בלתי צפויה על חייו של זוג אחד, ובסופו של דבר גם על חיי אותו איש עסקים.

"חדרו של מייקל" הוא הנוקב שבין השבעה. עורך דין, שהגן לפני שנים על רופא רשלן שגרם ללידתו של תינוק פגוע מוח, נאלץ לעמוד פנים מול פנים מול הילד, שמצבו לא הוטב עם השנים, ולהכיר בנזק שגרם כל אחד מן השקרים שהשמיע בזחיחות במהלך ההגנה.

את "נווה מרגוע" מספר בגוף ראשון נוכל, שעובר מבית-אבות אחד למשנהו, עובד שם כמה חודשים, מביא לשינוי צוואה כלשהי של אחד הדיירים לטובתו בעזרתו של חבר עורך דין, נוכל אף הוא, וממשיך למוסד הבא. בעיני הוא עצמו הוא ככל הנראה מעין דון קישוט הנלחם באינספור הפרות החוק ומקרי הרשלנות של המוסדות, שעל הנהלתם הוא מותח, בצדק, כך נראה, ביקורת קשה.

הסיפור האחרון, "ילד משונה", הוא הנוגה שבהם. הומוסקסואל יליד המקום, שבחר להתרחק בשל נטייתו שסימנה אותו כמשונה, ונודה במידה רבה על ידי משפחתו, שם אל העיירה כשהוא חולה איידס ונוטה למות. ידידות ענוגה נרקמת בינו ובין אשה שחורה מבוגרת, כשהוא מורחק מן הצד הלבן של העיירה אל הצד השחור, כדי שימות שם ולא ידביק איש מן הלבנים.

ג'ון גרישם מפגין בסיפורים את אותה מיומנות שמאפיינת את ספריו. דמויותיו ברורות מאוד, אמינות מאוד. הסיטואציות שהוא בורא מלאות חיים. הוא אינו מייפה את המציאות, ואינו "מנפח" אותה לטובת הבדיה. יש לו היכרות מעמיקה עם נושאי כתיבתו, וסגנונו מצטיין בשילוב של ריאליזם חד, שזור לעתים בציניות משועשעת, בצירוף חמלה על החלשים והפגועים. הסיפורים זכו לתרגום נאה של בועז וייס, והספר מומלץ בהחלט.

Ford County – John Grisham

מודן

2010 (2009)

תרגום מאנגלית: בועז וייס

הנשיא האמריקאי שהובס בבחירות יושב לדון עם יועצו הקרוב בחנינות שהוא עתיד להעניק, על פי המסורת, ביומו האחרון בתפקיד. בסצנה, שנדמה כאילו היא לקוחה מן הסדרה Veep, כולל שחיתות והעדר מוחלט של יכולת ביצועית, ניתנת חנינה, שעתידה לעורר מחאה, לברוקר ג'ואל בקמן. שש שנים קודם לכן נידון הברוקר – כאן במובן של לוביסט – לעשרים שנות מאסר בשל עבירות צווארון לבן. כעת מבקש ראש ה-CIA לשחרר אותו, לשגר אותו אל מחוץ לארצות הברית, ולשבת בצד ולהמתין בסבלנות לראות מי יהרוג אותו.

כמה שנים קודם לכן גילו שלושה פקיסטנים צעירים קבוצת לווינים בלתי מוכרת, בעלת יכולות טכנולוגיות מרשימות. הם הצליחו לא רק לפרוץ את תוכנת ההפעלה של הלווינים, אלא גם לכתוב תוכנה טובה יותר, ולחסום בפני הבעלים הלא ידועים את הגישה אל הלווינים הללו. כעת עמדו לרשותם אמצעי ריגול יחודיים, והם ביקשו להציע אותם למכירה. מי שתיווך עבורם היה בקמן, אבל אחרי שהפקיסטנים נרצחו ושותפו של בקמן נמצא ירוי על קבר אחיו, בקמן העדיף לרקום עסקת טיעון מהירה בגין העבירות בהן הואשם, ונמלט אל הבטחון שבמאסר מבודד בכלא. איש אינו יודע היכן מצויה התוכנה כעת, אך ברור שלא נמכרה לאף גורם. הישראלים רצו בה, אבל הסעודים הציעו יותר כסף. האמריקאים התעניינו, אבל היו נבוכים להודות שלא ידעו דבר על הלווינים הללו. הרוסים נראו אדישים. הסינים, שנחשדו כמי ששיגרו אותם, שמרו על עמימות. ראש ה-CIA מאמין שהסודות ייחשפו אם יציב את בקמן כפתיון.

וכך בקמן נשלח לאיטליה, ומבלה את ימיו בחסות שומריו, שאינם חושפים את תפקידם, ועתידים, כך הם אומרים, להשגיח עליו עד שישלים תקופת הכשרה שתהפוך אותו לאיטלקי. איש אינו מאמין שיש לבקמן סיכוי כלשהו לשרוד. לאיש עצמו יש, כמובן, תכניות אחרות. כשהוא חושד שמניעיהם של שומריו אינם טהורים, הוא נאלץ להתחיל לדאוג לעצמו ולתחבל תחבולות, כפי שעשה בימיו הטובים כברוקר המוביל בוושינגטון.

גרישם כתב, כרגיל, עלילה קצבית, עתירת פרטים, עם קמצוץ של הומור פה וקמצוץ של רומנטיקה שם. נראה שהוא מחבב את גיבורו הנוכל, בעיקר כניגוד לפוליטיקה שברקע. בהשוואה לספריו האחרים, הספר הזה קצת קלוש ואינו תפור כהלכה, והמהלכים המניעים את העלילה אינם תמיד מבוררים כראוי. אבל יש בו מתח נעים, ודרמה במידה, וטיולים מהנים ומעשירים בבולוניה, והקריאה בו זורמת ומהנה למדי.

The Broker – John Grisham

מודן

2005 (2005)

תרגום מאנגלית: שלומית הנדלסמן

מלקולם, עורך-דין המרצה עונש מאסר, מציע עסקה לאף בי איי. הוא יגלה לחוקרים, שהגיעו למבוי סתום, מי הוא האיש שרצח לאחרונה שופט פדרלי. אם לכידתו של הרוצח תבשיל לכדי כתב אישום, הארגון ישחרר את מלקולם מן הכלא, וידאג לשלב אותו בתכנית להגנת עדים. מלקולם, שהיה שותף במשרד עריכת-דין צנוע, הסתבך בתום לב כשטיפל בעסקיו של עסקן פוליטי מושחת, נקלע אל סופת זעמו של האף בי איי, וספג עונש בלתי פרופורציוני של עשר שנות מאסר. אולי שיחקה לרעתו גם עובדת היותו שחור עור. כעת, כשחלפה מחצית התקופה, נפתחת בפניו האפשרות לשוב ולהיות אדם חופשי בזכות העסקה המוצעת.

העלילה מתנהלת לה באופן רציף והגיוני עד למחצית הספר בערך, ומשם והלאה מתבדרת ומסתבכת והופכת מסתורית. דמויות נוספות משתלבות בסיפור; מלקולם, או בשמו החדש מקס, נוקט בצעדים שמטרתם אינה ברורה לקורא; כל פרק מביא אתו תפנית בלתי צפויה. כל הקצוות הפרומים ייקשרו בסיום, וההתרה שגרישם רקח נוחה לעיכול ומשביעת רצון.

כרגיל אצל גרישם, הכתיבה בהירה וזורמת, המתח אינו מרפה, ושילוב עובדות אמיתיות בעלילה מעניק לה ערך מוסף משמעותי. באחרית דבר קצרה הוא כותב כי זהו ספרו הבדיוני ביותר, ועדיין מצאתי בו שפע מידע (שמיהרתי לאמת ברשת). כך, לדוגמא, הוא מציין שארצות-הברית מובילה בפער גדול במספר האסירים יחסית לגודל האוכלוסיה, והנתונים אכן מפתיעים: שש-מאות עשרים ותשעה אסירים לכל מאה אלף תושבים (השניה בדירוג היא רואנדה עם חמש-מאות ושמונים). כשהוא מדבר מפיו של מלקולם-מקס על מערכת החוק והסדר בארצות-הברית הוא ביקורתי וציני, וכך גם כשהוא מתייחס לאפליה על רקע צבע עור.  

מותח, מהנה ומומלץ.

The Racketeer – John Grisham

מודן

2013 (2012)

תרגום מאנגלית: כנרת היגינס-דוידי

ג'ייק בריגנס הוא עורך-דין בעיירה קלנטון שבמיסיסיפי. כשלוש שנים קודם התרחשות עלילת הספר הוא השיג זיכוי במשפט עבור לקוח שחור, שירה בשני גברים לבנים שאנסו את בתו. הקו קלוקס קלאן המקומי, בתגובה, שרף את ביתו של ג'ייק, ושוטר עדיין מוצב מול הדירה אליה נאלץ לעבור כדי להגן עליו. התקופה היא שלהי שנות השמונים של המאה העשרים, פורמלית שורר במקום שוויון זכויות, מעשית הגזענות נוכחת ומבעבעת. יומיים אחרי התאבדותו של סת האברד, תושב מקומי לבן שגסס מסרטן, ג'ייק מקבל ממנו מכתב שנשלח יום לפני ההתאבדות. למכתב מצורפת צוואה כתובה ביד, המנשלת את הצאצאים, ומורישה כמעט את כל הונו לסוכנת הבית השחורה שלו. סת בחר בג'ייק כעורך-הדין של העזבון, והעמיד אותו פעם נוספת במרכזה של מחלוקת גזעית.

בנו ובתו של סת, למרות היחסים המנוכרים בינם ובין אביהם, יוצאים, כמובן, למאבק כדי לבטל את הצוואה החדשה. לטי בלאק, הסוכנת, שסת הבטיח לה כי ישאיר לה משהו קטן, אינה מבינה כיצד זכתה בירושה, שמתברר כי היא מסתכמת במליוני דולרים. קרובי משפחה רחוקים – אמיתיים ומזויפים – מתנחלים סביבה. עורכי-דין להוטים מסתערים על כל המעורבים – הבן והבת, הנכדים, לטי, בעלה של לטי – כדי לזכות בשכר טרחה שמן. שפיותו של סת מוטלת בספק, שמה של לטי מוכפש – נדמה שלכל אדם בעיירה דעה לגבי הצוואה השנויה במחלוקת.

ג'ון גרישם מפרט את כל המהלכים שקדמו למשפט, וכמובן את כל שלביו של המשפט עצמו. הכללים המקצועיים ברורים, אבל התהליכים כולם מושפעים מאישיותו של השופט, בן המקום, ידידו של ג'ייק, שמחליט כמה החלטות תמוהות, שעשויות לגרור את הפרשה לשרשרת של ערעורים שתמשך שנים. מכיוון שהוא מתיר לצד אחד להעלות לדוכן עדים מניפולטיביים, ומכיוון שהוא מאפשר לצד השני להציג תצהיר מצולם שמזעזע את הצופים, המושבעים, בסופו של דבר, למרות כל ההנחיות הפורמליות, יחליטו על גורל העזבון על פי רגשותיהם ולא על פי הראיות שהוצגו להם. משום מה גרישם אינו מתייחס לכך כלל. כ"פיצוי", הוא מציע בסופו של דבר פתרון שיש בו לרַצות את כל המעורבים.

גרישם, כמו תמיד, יודע לספר סיפור, הבקיאות שלו בפן המשפטי ברורה, והספר, למרות שאינו "תפור" עד הסוף, קריא ומעורר ענין ומחשבה.

Sycamore Row – John Grisham

מודן

2014 (2013)

תרגום מאנגלית: נורית לוינסון

מייקל ברוק הוא עו"ד מצליח, בדרך לפסגה בחברה בה הוא עובד. את מרבית שעות הערות הוא מקדיש לעבודתו, על חשבון כל היבט אחר בחייו. המטרה המוצהרת שלו היא הון ומעמד. זו התורה שספג מהוריו, וזו התכנית שהתווה עם אשתו, קרייריסטית אף היא, מתמחה בכירורגיה. חייו משתנים ביום חורפי אחד, כשחסר בית כולא אותו ועוד שמונה מעמיתיו בחדר ישיבות במשרדם המפואר, ומבקש לדעת כמה מהכנסותיהם תרמו לטובת עניי עירם. המשטרה מחלצת את הכלואים, חסר הבית נורה למוות, עמיתיו של מייקל חוזרים לשגרה, אבל הוא מתקשה לנהוג כמותם. הוא יוצר קשר עם פרקליטי רחוב, המספקים סיוע משפטי לחסרי בית תמורת משכורת זעומה, המוענקת להם על ידי קרן שעומדת לגווע, ומחליט – לא בקלות, אך מתוך שכנוע עמוק – לעבור לעבוד איתם ולנטוש את עבודתו הנוצצת. כשמתבררת לו הסיבה בגינה בחר חסר הבית דווקא במשרד החברה שהעסיקה אותו, הוא נחוש לגרום לחברה לשלם על דורסנותה.

ג'ון גרישם כתב ספר מתח קצבי על רקע דילמות חברתיות בוערות, כשהוא מערב מידע משפטי מעניין עם קמצוץ רומנטיקה והומור. קל להזדהות עם מייקל, המתלבט בין חיים פיזיים נוחים לעצמו ובין מצפונו, מודע לחולשותיו ולפחדיו. כצפוי, הצדק מנצח, אבל הנצחון נקודתי, והשפעתו על חיי חסרי הבית מזערית. מכל מקום, מטרתו של הספר אינה לייצר קתרזיס אוטופי, אלא לתאר מציאות. מרדכי גרין, פרקליט הרחוב ששכנע את מייקל להצטרף אליו, הוא במידה רבה הדמות המרכזית בספר. הוא חושף בפני מייקל את המציאות העגומה של חוקים בלתי אנושיים, של מדיניות סוציאלית בלתי הגיונית, ושל מערכות סיוע קורסות. והוא גם האיש שללא לאות טורח ועמל במישור האישי ובמישור הפדרלי ליצירת שינוי. כל הישג קטן, כולל הנצחון במקרה המתואר בעלילה, הוא פתח תקווה להישגים נוספים.

קריא, מעניין וראוי לתשומת לב.

The Street Lawyer – John Grisham

מודן

1998 (1998)

תרגום מאנגלית: עדי גינצבורג-הירש