תגית: גיא פינקלשטיין

ישראל זנגוויל, סופר יהודי ופעיל ציוני בשלהי המאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים, חתר להשגת טריטוריה לעם היהודי. ארץ ישראל היתה, כמובן, הבחירה הראשונה, אבל בעיניו כל מקום יכול היה להתאים, ובלבד שיספק מקלט ליהודי אירופה.

גיבור סיפורו "תיבת נוח" הוא יהודי גרמני, שמזוהה כאן רק בכינוי "פלוני". קצה נפשו של פלוני בחיי פחד בגטו של פרנקפורט במחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה, והוא ניסה למצוא מוצא. יהודי גרמניה, וכמוהם יהודי כל אחת ממדינות אירופה, הזדהו עם מדינותיהם ונלחמו עבורן, אבל איש מהם לא חשב שמן הנכון שהיהודים, שהשתתפותם בחיי מדינותיהם לא הוערכה, ישלבו כוחות ויילחמו עבור עצמם. "אחוות יהודים כזאת לא התקיימה אלא בחלומם של שונאיהם", הרהר בתסכול ובצער.

יום אחד צצה אפשרות לפתוח בחיים חדשים. קול קורא מעבר לים מציע ליהודים לבוא לארצות הברית ולאכלס פרויקט התישבות שמנהל אדם בשם מרדכי עמנואל נוח. נוח, בכרוז המציג אותו כאיש חזון, כנביא וכמנהיג, מנסה למשוך יהודים להתיישב בגראנד איילנד הסמוך למפלי הניאגרה. הבדחן המקומי משועשע מן השם שנבחר למקום, אררט, כשם המקום בו נחה תיבתו של נוח התנ"כי, ואיש אינו משתכנע מלהט דבריו של נוח. פלוני מוצא עצמו לבדו על הספינה המפליגה אל חלום הטריטוריה היהודית ואל שברו.

מכיוון שקראתי על פעילותו של זנגוויל לפני שקראתי את הספר, תהיתי מדוע בחר לבדות כשלון של רעיון שתאם את רעיונותיו שלו. כשהגעתי למאמר המסיים את הספר מאת איתמר רכס, הופתעתי ללמוד שאין המדובר בבדיה ספרותית, אלא מתוארת כאן פרשיה אמיתית, עם תוספות מדמיונו של הכותב. מרדכי עמנואל נוח, אדם מעניין מאוד, אכן יזם את אררט, אבל הפרויקט לא התקדם מעבר להנחת אבן פינה, שאותה ניתן לראות במוזיאון ההיסטורי של באפלו. זנגוויל עצמו, לעומת זאת, כחלק מפעילות הארגון הטריטוריאליסטי היהודי שיזם, הצליח להביא להגירת כעשרת אלפים יהודים מאירופה לארצות הברית.

לא קראתי עד כה אף אחת מיצירותיו של זנגוויל. מכיוון שהתרשמתי מכתיבתו את "תיבת נוח", בדקתי ומצאתי כי בפרויקט בן-יהודה נכללות כמה יצירות נוספות. לבטח אקרא גם אותן.

בנוסף למאמר של איתמר רכס, שהוזכר קודם, נכלל בספר גם מאמר מאת גיא פינקלשטיין, המאיר את חייו של הסופר. כדאי לא לדלג על שניהם. על התרגום הנאה אחראי עודד וולקשטיין.

ספר קצר המכיל הרבה, מעניין ומומלץ.

Noah’s Ark – Israel Zangwill

תשע נשמות

2024 (1899)

תרגום מאנגלית: עודד וולקשטיין

אירינה וקרלוס יוצאים לירח דבש בבוקר שלאחר חתונתם. אחרי טיסה ונסיעה והפלגה הם מגיעים לאי רֶה. קרלוס, קצת שיכור, צונח עייף לכסא נוח על החוף. אירינה, מאושרת, קופצת למים. היא מנופפת לו בידה, ובעוד הוא משיב לה נפנוף הוא קולט שאינו אוהב אותה. התגובה המיידית להכרה הפתאומית הזאת היא גופנית: קרלוס קופא באמצע הנפנוף, ואינו מסוגל להוריד את ידו. בימים הבאים קרלוס ייאלץ להסתיר את תגליתו מאירינה, ינסה להבין אם אי פעם אהב אותה, יתלבט מה יעשה בהמשך חייו, וינסה להמנע מלשהות ביחידות איתה.

הסיפור הקצר, למרות שהוא מתרחש במהלך חופשה שאמורה להיות רגועה, עמוס ארועים ודמויות. אולי בשל השמש הקופחת, אולי משום שבמהלך חופשה אין טורחים על גינוני נימוסים ועל היכרויות מעמיקות, ואולי משום שקרלוס שקוע בעצמו ובטרדותיו, אף אחת מן הדמויות האחרות אינה מפוענחת לגמרי. קרלוס ואירינה מתוודעים לשורה של דמויות מוזרות, תיירים ובני האי. במהלך שהותם הקצרה במקום יחוו ארועים על סף ההזיה, ומאורעות חריגים ואלימים יתרחשו סביבם. קרלוס יסתגר בעצמו, אירינה תשתחרר מכמה מעצורים. מה יקרה בהמשך חייהם? ביסיו מותיר את הסוף פתוח עם רמז לחזרה לשגרה. באחרית דבר מתיחסת גיא פינקלשטיין להשפעה של החופשה ושל המפגש עם הזרות שבמקום בלתי מוכר על סדרי החיים, ובכך חושפת את ליבת היצירה.

ואולי אני עושה לביסיו הנחה כשאני מייחסת את הדמויות הבלתי מפוענחות ואת הארועים ההזויים לשמש ולחופשה ולטרדות. אולי התחושה שלי תוך כדי קריאה שיש משהו עצלני בסגנון הכמעט דיווחי שלו קרובה יותר לאמת. יש בספר אמירות משמעותיות, כשקרלוס כן עם עצמו ומנסה להגדיר את רגשותיו, אך העלילה עצמה מקפצת מסצנה לסצנה, ואינה מתעכבת די על הפרטים, כך שנוצרת תחושה של סיפור שטחי. אפשר לחזור במחשבה לאחור, ולהבין שתחושה זו מוטעה, ולסיפור אכן יש עומק, אבל תוך כדי קריאה לא נסחפתי. על כריכת הספר מצוטטת מורה שאומרת "ביסיו לא מנסה להראות כמה הוא טוב: הוא פשוט טוב", ואני אומרת "תנסה". אוהביו של ביסיו ייהנו מהספר, אני עדיין מחפשת את החיבור אל יצירותיו.

Diez Días en Re – Sergio Bizzio

תשע נשמות

2017 (2017)

תרגום מספרדית: ארז וולק