תגית: גילה פפר

דויד, לאה ורותקה מכירים מאז ילדותם. הם גדלו באותו מושב קטן, למדו יחד, היו פעילים באותה תנועה. נחום, שחווה ילדות של נדודים ויתמות, הצטרף לחבורה בגיל העשרה. דויד, שעמד במרכזה של חבורת הנוער המקומית, קירב אליו את נחום, שעד אז היה הזר, יוצא הדופן, והשניים הפכו חברים קרובים. גם ההתאהבות של שניהם ברותקה לא פירקה את הקשר האמיץ ביניהם. חתונותיהם התקיימו בסמיכות זמנים, דויד עם רותקה ונחום עם לאה, שהיתה מאוהבת בסתר בדויד וקינאה במשיכה של נחום אל רותקה.

עשרות שנים אחר כך, אחרי שנחום נופל ושובר מרפק וירך, הם מספרים, כל אחד בנפרד, את סיפורם המשותף לרופאה שמטפלת בנחום. הרופאה, ששמה אינו מוזכר ועל חייה נרמז אך מעט, היא חברתה מילדות של בתם של נחום ולאה, ומכאן היכרותה עם המשפחה. אקדים ואומר שלסקרנות הכמעט אובססיבית שלה כלפי הסיפור לא ניתן תירוץ מספק, גם אם ניתנו רמזים לגבי בעיות בחייה שהיא אולי מנסה לפתור באמצעות נסיונם של אחרים. אבל בסופו של דבר היא אינה הנושא בספר, והחריקה הקלה הזו אינה פוגמת בנושאים המעניינים העולים מן העלילה.

למעט נתק קצר בשל עלבון שהוטח, ואחר כך נסלח, הקשר בין שני הזוגות נמשך מאז שנפגשו ועד שנסיבות החיים גזרו על נחום ולאה מעבר מן הפריפריה לדיור מוגן במרכז. למרות הקשר האינטנסיבי, ואפילו למרות האהבה ששררה מאז ומעולם בין דויד ונחום, מסתבר שלכל אחד מהם סיפור משלו, זוית ראיה ששונה מזו של האחרים, ולפעמים אף נסתרת מן האחרים. נחום, מיום שפגש את רותקה ועד למועד שבו הוא שופך את לבו באוזני הרופאה, לא חדל לרקום סביבה פנטזיות בלתי ממומשות, למגינת לבה של לאה ובלי ידיעתם של דויד ושל רותקה עצמה. רותקה, מצדה, היתה מרותקת לזוגיות של נחום ולאה, וייחלה לזוגיות כזו עבור עצמה. נחום היה אסיר תודה לדויד על שבחר בו לחבר וסייע לו להשתלב בחברת הנוער במושב. דויד, כך מסתבר, פעל ממניעים אנוכיים שנחום אינו מודע להם. שני הזוגות, יחד עם ארבעה זוגות אחרים, נהגו להפגש מדי ערב שבת, למה שהגברים פירשו כמפגש חברתי מהנה, והנשים ראו באופן שונה. וכן הלאה. על כל צעד ושעל מסתבר שיכולים בני אדם לחיות בקרבת גוף ונפש, ועדיין כל אחד מהם יספר לעצמו סיפור שונה על אותה מסכת חיים.

לא שהיו להם חיים רעים. שני הזוגות הקימו משפחות, ידעו אושר. אבל שום דבר אף פעם לא היה מושלם באמת. בין אם משום שכמו נחום חיפשו את מה שאין, בין אם משום שכמוהו וכמו לאה חשו שבחרו בסוג ב', לא במי שרצו באמת, ובין אם משום שנדחפו לנישואין כי זו היתה האפשרות היחידה בזמנם, ועשו זאת מבלי להתנסות קודם לכן, מבלי להבין למה באמת הם נכנסים.

גילה פפר מספרת סיפור שנגול לאטו על זוגיות, על חברות ועל זיקנה, ועושה זאת בארבעה קולות מובחנים היטב, בדמויות משורטטות יפה באמצעות קולן בלבד. ארבע הדמויות נכנסות אל הלב, השילוב של סיפוריהן הנפרדים מעורר מחשבה, והספר מומלץ.

שתים בית הוצאה לאור

2026