הגשר על נהר קוואי / פייאר בול

במחנה שבויים יפני בתאילנד, הקולונל סאיטו לחוץ. היפנים מבקשים לבנות מסילת ברזל שתקשר את מפרץ בנגאל לבנגקוק ולסינגפור, ובחלקו נפל המקטע הסמוך לנהר קוואי, כולל גשר שיעבור מעליו. השבויים הבריטים המורעבים והמותשים אינם מצליחים להתקדם בביצוע העבודה, ובסתר הם אף מחבלים בה. סאיטו מחליט לגייס למשימה גם את הקצינים הבריטים, הפטורים מעבודות על פי אמנות בינלאומיות. הקולונל ניקולסון, הבכיר שבקצינים הבריטיים, מתנגד נמרצות לכוונה זו, ומוכן לשלם מחיר כבד בשל התעקשותו.

כשסאיטו מבין שלא יוכל לשבור את ההתנגדות, ומסכים להציב את הקצינים הבריטים בתפקידי ניהול ופיקוח על אנשיהם, ניקולסון תופס פיקוד. "אנשים אלה, כוונתי ליפנים, אך זה הגיחו ממצב של פראות, קודם זמנם ומהר מדי", כך הוא מאמין, והוא מתגייס להדגים את העליונות המערבית באמצעות בניית גשר למופת. אם מוטל עליו לבנות גשר, הוא חייב לעשות זאת בצורה מושלמת. על החבלות הנסתרות להפסק, חייליו נדרשים לבצע מכסות עבודה מוגברות, והגשר שהוא יבנה יעמוד לדורות. העובדה שהרכבות שתעבורנה עליו עתידות לשאת חיילים יפנים ונשק שיחזק את אויביה של בריטניה אינה נחשבת בעיניו. אין הוא נבדל כלל מכל נבל שאי-פעם שיתף פעולה עם הרוע, כי בסך הכל "עשה את מלאכתו". לרופא הבריטי, הצופה בו בחלחלה, והמקווה לשווא שמאחורי הדבקות האובססיבית בבניה מסתתרת מזימה מתוחכמת, ניקולסון אומר ביהירות: "מתחת עלי ביקורת, אבל אני שמרתי על המוראל שלהם, שמרתי את העיקר. האנשים החזיקו מעמד".

במקביל להתקדמותה של הבניה, כוח של בעלות הברית מתכנן להרוס את הגשר ברגע בו תעבור עליו הרכבת הראשונה. שלושה מאנשי הכוח צופים מרחוק בשבויים הבריטים העמלים בפרך, ואינם מודעים למערך הכוחות האמיתי. השבויים הבונים את הגשר, הם ומפקדיהם, אינם מודעים לתכנית ההרס הנרקמת בסמוך להם. כיצד יגיב ניקולסון אם יגלה שמלאכתו עתידה להתפרק בקול נפץ?

הספר עוסק, לא תמיד באופן נעים לעיכול, בפערים הבין-תרבותיים. בעיקר מפי הנפשות הפועלות מובעת עליונות לבנה אירו-צנטרית, אך גם הרוח הכללית הנושבת מן הסיפור נגועה בכך, אם כי במידה פחותה יותר, ותוך הבנה שיתכן שהפערים אינם נובעים מעליונות ונחיתות, אלא מגילויים שונים של מציאות אחת. מכל מקום, את עיקר תשומת הלב תופסת התנהלותו האטומה של ניקולסון, שאינו מסוגל להבחין בין מוסרי לבלתי מוסרי, בין דבקות במטרה לשיתוף פעולה.

לא צפיתי בסרט המפורסם שנוצר על פי הספר, אבל קראתי אודותיו, והבנתי ללבו של הסופר שאהב את התוצאה ברובה, אך דחה את הסיום ההוליוודי הדרמטי שהביא באופן מאולץ מעין צדק אל דרמה סבוכה.

"הגשר על נהר קוואי" כתוב יפה, מיטיב להציג את כיעורה של המלחמה, את סבלם של החיילים שנקלעו אל הקרבות ואל מחנות השבויים, ואת הדילמות הנובעות מכל אלה.

בהחלט מומלץ.

La Pont de la Riviére Kwai – Pierre Boule

הדר

1966 (1952)

תרגום מצרפתית: עמנואל בארי

מתנה מה"חברה" / ארט בוכוואלד

בפני פראנק בארטלט, ראש ארגון פשע, עומדות שתי ברירות: להמתין בכלא אמריקאי לדיון בערעור שהגיש על ההחלטה לגרשו לאיטליה, ממנה היגר עם הוריו כשהיה בן שלוש, או להשלח לאיטליה ולהמתין שם, בתקווה שיורשה לו לשוב. הוא בוחר, בלית ברירה ובחירוק שיניים זועם, באפשרות השניה. מתלווים אליו ויליאם, שומר ראש המסור לו, פט, עיתונאי שנשלח לכתוב סדרת מאמרים על הפרשה, וקארן, צעירה שניתנה לבארטלט כמתנה מהחבר'ה כדי לשפר את מצב רוחו. לקארן, שנקלעה לנסיעה ממש במקרה, לאחר שחברתה שהיתה אמורה לנסוע ביטלה את השתתפותה ברגע האחרון, אין מושג למה נכנסה. היא היתה בטוחה שהיא מתלווה לזקן תשוש שמתקשה לעשות את הנסיעה לבדו, ומצאה עצמה בחברת אנשים שעבורם אשה היא חפץ לשימושם שניתן להעניקו כמתנה.

תלאותיו של בארטלט מגיעות לשיאן, כשהוא אינו מורשה לבחור במקום מגורים בעצמו, אלא נדרש לשהות אך ורק בעיירה הנידחת בסיציליה שבה נולד. הוא מסתבך עם אנשי המקום, העוסקים בדייג למחייתם, ועם נסיכה תמהונית השולטת בעיירה ביד ברזל. וונדטה מן העבר קמה לתחיה, שודד דרכים מתנכל לו ולחבורתו, והמאפיה המקומית דורשת את שלה. תחבלנות, חציית קוים מן החוק אל הפשע וחזרה, קמצוץ סוציאליזם, תאוות בצע, עיתונאות סנסציונית, וכמובן קשרי אהבה שנרקמים ונפרמים ומתרקמים שוב – כל אלה מסופרים על ידי העיתונאי בחן ובהומור.

הספר נכתב לפני למעלה מששים שנה, ובנטרול מאפיינים תקופתיים – מסעות ממושכים באניות, קשיי תקשורת ודומיהם – יכול היה להכתב גם היום. אפשר למצוא בו מסרים עטופים בציניות, שאולי היו חדשניים לזמנם, אבל בעיקרו הוא ספר לא כבד-ראש, משעשע למדי, פסק זמן חביב.  

ארט בוכוואלד היה הומוריסטן אמריקאי, חתן פרס פוליצר. לערך על שמו בויקיפדיה מצורפים קישורים לאחדים מטוריו שראו אור בעברית במעריב.  

A Gift from the Boys – Art Buchwald

הדר

1962 (1958)

תרגום מאנגלית: יוסף כרוסט

טורקמדה / הווארד פאסט

טורקמדה

הווארד פאסט הוא מהסופרים החביבים עלי. הוא לא סופר גדול, לדעתי, אבל נעים לקרוא אותו, והנושאים עליהם הוא בוחר לכתוב מעשירים ומעניינים. כמה דוגמאות: "אחי גיבורי התהילה" עוסק בחשמונאים, "נתיב החרות" הוא סיפור הגזענות נוסח הקו-קלוקס-קלן, "המהגרים" והמשכיו מביאים את סיפור כור ההיתוך האמריקאי, "הגבול האחרון" (ספר מצוין) מספר על שבט אינדיאני שנהדף מאדמתו, וכן הלאה. "טורקמדה" עוסק, כמובן, בראש האינקויזיציה הספרדית. הוא שלח אותי לאינטרנט לרענן את זכרוני בנושא, והוא נאמן להיסטוריה, ובכך דייני.

אני כותבת עליו בעיקר בגלל התרגום. יונתן רטוש הפך את הספר לכר ניסוי בשפה העברית, הן בבחירת מבנה משפטים לא שגרתי, והן במילים שאינן ידועות גם למיטיבי קרוא. פה ושם הקל על הקורא בעזרת ניקוד מסייע, אבל פעמים רבות נאלצתי לשוב ולקרוא משפטים שלמים בנסיון למצוא את ההקשר בין המילים הלא ידועות. והיו מילים, אני מודה, שפשוט לא הבנתי.

הטקסט כולו מחזיק פחות מ-140 עמודים. נוספו להם בסוף הספר 7 עמודים נוספים של מה שכונה "תמליל". וכך הוא מסביר: "מילון מונחים – מהם מצויים, מהם מובאים כהצעה – שאינם שגורים למדי בציבור הכללי, או שהם משובשים בפי הקהל, אם בדיוק צורתם ואם בדיוק הוראתם, או שעדיין מרבים להשתמש בלועזיותיהם".

הנה שתי דוגמאות למשפטים אופיניים:

מעולם לא הצליח בזאת תומם, ובעת האחרונה עשה זאת בתדיר פחות.

אתה חושב שאתה מחמיא לי? כל זכר מגונדר, מהדס בספרד עושה בהמחאה למלכה שלו.

והנה כמה מן המילים ב"תמליל":

בשבוש (בחיריק תחת ה-ב` הראשונה) – דבר ביש, מקרה ביש, השתבשות

זודד – מבשר רע, אומר רע, אות לרעה

משאי (בקובוץ תחת ה-מ`) – אוביקטיבי

ניץ – ציד עופות בעזרת נצים מאולפים לכך

רגשה  (בקובוץ תחת ה-ר`) – אמוציה

הספר ראה אור בעברית לראשונה ב-1967. אני מניחה ש"נאום הסנגוריה" בזכות התרגום יתייחס לעובדה שהספרות העברית היתה צעירה למדי ועדיין בשלב הניסוי היצירתי. הקטגור, שסבור שנאמנות המתרגם צריכה להיות נתונה בראש ובראשונה לטקסט המקורי, מוכן לקבל את הנסיבות המקלות 

הספר ראה אור שנית ב-1988.

Torquemada – Howard Fast

הוצאת הדר

1967 (1966)

תרגום מאנגלית: יונתן רטוש