כותרת משנה: מתוך כרוניקה עתיקה
מיכאל קולהאס, סוחר סוסים, רוכב בדרך בה עבר כבר פעמים רבות בעבר. הפעם, במפתיע, הוא נתקל במחסום שהציב היוּנְקֶר וֶנצל פון טרוֹנקה. כדי להמשיך בדרכו הוא נאלץ להציג אישורים, שכמובן אינם ברשותו, ולשלם דמי מעבר. בלית ברירה הוא משאיר בידיו של היונקר כפיקדון שניים מסוסיו, ומורה למשרתו להשאר במקום ולטפל בהם. בשובו הוא מגלה שהמשרת הוכה וגורש, ושהסוסים המשובחים נוצלו לעבודות והפכו לשבר כלי.
קולהאס מאמין בחוק ובצדק. הוא מגיש תביעה נגד היונקר, אבל זו נסחבת ונגררת עד שהיא נגנזת בשל קשריו הטובים של הנתבע. מכיוון שהמדינה אינה עומדת לצדו, כמצופה ממנה, הוא מחליט ליטול את החוק לידיו. אשתו מנסה להניא אותו מלממש את כוונתו, אך נסיונותיה להביא לפתרון בדרכי שלום מסתיים באסון. קולהאס יוצא למסע נקם, ומוכן לחדול ממנו רק אם היונקר יחזיר לו את סוסיו במצב בו הופקדו בידיו.
מכאן נפתחת מסכת סבוכה, שנכרכים בה אינטרסים צרים, משחקי כבוד, מאבקים בין המחוזות השונים ובין בעלי משרות ברמות כאלה ואחרות. הצדק הפשוט, שהיה כל-כך ברור בתחילה, הולך וטובע בים של מעשי טרור ומזימות. הסיפור כבר אינו סיפורו הפרטי של אדם שניסה להיאבק בבירוקרטיה וכשל, אלא סיפורם של פונקציונרים עם סדר יום משלהם, ושל אספסוף פרוע שמאמץ את הלגיטימיות הפתאומית של האלימות. אם בתחילה שלט קולהאס במספר מצומצם של אנשים שהלכו אחריו, והיונקר הפעיל את השפעתו על מספר שרים מקורבים, בהמשך נדמה שיד כל בכל.
קולהאס עצמו, כפי שמוצהר כבר בפתיחה, הוא דמות מורכבת. היינריך פון קלייסט כותב עליו כי "נודע כאחד האנשים הישרים ובה בעת האיומים ביותר בזמנו". נקודת המוצא היא יושרו ותמימותו שנוצלו בזדון, אבל החלטתו להפוך את עצמו למי שמחוקק את חוקיו שלו הביאה להרג חפים מפשע, ומצפונו אינו מייסר אותו על כך. בכל רגע נתון הוא מוכן לפרוש מדרכו החדשה, ובלבד שיתקיים התנאי שהציב, אבל באותה מידה, וללא היסוס, הוא מוכן להמשיך במסע ההרג. הסופר, שמספר ביצירה על מקרה אמיתי מן המאה השש-עשרה, מעביר באמצעות קולהאס ביקורת נוקבת על השחיתות השלטונית בתקופתו, על מערכת המשפט ועל הבירוקרטיה, ובו זמנית מגנה – כמעט בלי לומר זאת במפורש – את הקיצוניות שאליה נגרר קולהאס דווקא בגלל אמונתו האידילית בצדק.
קראתי את הספר לראשונה לפני שנים, וחזרתי אליו כעת בעקבות קריאת "רגטיים" לפני מספר ימים. בשיאו הדרמטי של הספר, אדם שחור עור בשם קולהאוז ווקר נקלע למחסום שהציבו כבאים לבנים, נדרש לשלם דמי מעבר ולהשאיר בידיהם את רכבו. הרכב, בדומה לסוסיו של קולהאס, סובל מהשחתה. קולהאוז, אדם ישר והולך בתלם עד כה, שנואש מן התקווה לקבל חזרה רכב תקין, שלא לדבר על התנצלות, פונה לאלימות. "מיכאל קולהאס", סיפור שכבר מלאו לו למעלה ממאתים שנה, העניק השראה לכותבים אחרים, הן בשל תכניו והן בזכות סגנונו הענייני הבלתי אופייני לתקופתו. אולי האחרונה בהן, עד כה, היא המחזה של יהושע סובול, שהפך לאחרונה לסרט, בו מככבת דמות מורכבת הנושאת את השם מיכאל קול.
בלתי אפשרי לקרוא את היצירה בלי להתמודד עם שאלות אישיות של צדק ושל המחיר שהקורא יהיה מוכן לשלם כדי להשיגו. בשל כך, ובשל סגנונה הסוחף, היא מומלצת מאוד.
Michael Kolhaas – Heinrich von Kleist
בבל
2002 (1810)
תרגום מגרמנית: מרים די-נור וחנן אלשטיין
סקירות ספרים 