"המפתח" הוא קובץ בן שישה-עשר סיפורים, חמישה-עשר משל יצחק בשביס-זינגר, ואחד משל בנו, ישראל זמיר, שתרגם את מרבית הסיפורים, למעט "הבן" שתורגם על ידי שלמה שנהוד. בהקדמה לספר כותב זמיר: "לתרגם יצירות של אב, אינו מן הדברים המקובלים. נוסף על הקשיים הרגילים, יש ואתה מוצא את עצמך נלכד בדילמות רגשיות שעליך להתמודד איתן". מן הסתם זו הסיבה שנמנע מלתרגם את "הבן", הקרוב אליו אישית מכולם. בשביס-זינגר, שנפרד מאמו של בנו כשהילד היה בן חמש, מתאר בסיפור את פגישתו הראשונה אתו עשרים שנה אחר-כך. הסיפור שכתב הבן, "הפגישה", עוסק באותו הארוע, והקריאה בשניהם בזה אחר זה מיוחדת.
הסיפורים שבקובץ סובבים סביב הנושאים שהעסיקו את בשביס-זינגר במכלול יצירתו – כתיבה, הגירה, אמונה ואפיקורסות, לשון, הקשרים והניכור בין העולם החדש לישן, יחסי גברים-נשים, העולם היהודי על ריבוי גווניו. ברבים מן הסיפורים המספר הוא סופר, שהביוגרפיה שלו שאולה מזו של הכותב, סופר ששפתו יידיש, שהגיע מאירופה הישנה ומנסה למצוא את מקומו באמריקה, שמצליח לעשות לעצמו שם. הכתיבה שלו מדויקת מאוד, בוראת עולם במספר דפים מצומצם, עשירה בתובנות ומעוררת למחשבה.
נגע ללבי יותר מכולם הסיפור שנתן את שמו לקובץ. אשה בודדה, מזדקנת, חיה בגפה בדירה שהפכה למבצר, מתקשה להתמודד עם החוץ, בטוחה ששכניה, כמו העולם כולו, חורשים רעה נגדה. מפתח שבור, שבגינו היא מוצאת עצמה מעבירה לילה מחוץ לדירה, מוליך אותה לגילוי שיש בעולם יופי וטוּב לב.
אהבתי במיוחד גם את "הבן מעבר לים", שמפגיש בן שהיגר לאמריקה עם הוריו שנותרו בעיירה באירופה שכמו קפאה בעבר, ואת "המושבה", המתאר ביקור של סופר במושבה שהקים הברון הירש בדרום-אמריקה, מושבה שחוותה את עידן צבי מגדל, ושלא נותר בה דבר מחזונו של הברון.
אבל אין באמת צורך לבחור מועדפים. כולם כתובים במיטב כשרונו של בשביס-זינגר, וכל אחד מהם מעניין ונכנס ללב בדרכו.
מומלץ, כמובן
The Key – I. Bashevis Singer
ספרית פועלים
1978
תרגום מאנגלית: ישראל זמיר
סקירות ספרים 