תגית: העיר והכלבים

מה אני מקווה למצוא בספר?
סיפור מעניין 
כתיבה איכותית 
נושאים למחשבה 
כובד ראש 
הומור 
חלון לעולמות לא מוכרים 
את כל אלה ועוד מצאתי ב"הדברן".

הנושא המרכזי בסיפור הוא המפגש בין הציביליזציה המערבית ותרבות אנשי השבטים באמזונס. ברור מי החזק מן השניים, למי יש את הכוח להשתלט על האחר. האם המערב מנסה לקרב את השבטים כדי להיטיב איתם? האם הוא מונע מסקרנות, מרצון להכיר, או מהדחף לכבוש ולהטמיע את המיעוט? האם ייטב לאנשי האמזונס אם יתנערו מתרבותם הנחשלת ויזכו בנוחות שיש בכוחה של הטכנולוגיה להעניק? האם ובמה עדיפה האמונה המונותאיסטית על ריבוי האלים?

בציר הסיפור עומד שאול מוראטס, יהודי פרואני, שכתם סגול מכסה את מחצית פניו (הוא מכנה את עצמו בהומור "מסכונת"), והמספר רואה בו דמות מופתית. שאול מייצג בסיפור את הגישה הטוענת שיש להניח לשבטים לנפשם, ולא "לזהם" אותם במגע עם תרבויות אחרות. את הגישה הנגדית מייצג המכון לבלשנות: אנשיו מביעים כבוד רב לאנשי השבטים, ועוסקים במסירות בלימוד אורחות חייהם, אך מטרתם הסופית היא העברת השבטים על דתם ועל אמונתם, תוך שינוי המנהגים שאותם הם טורחים לחקור וללמוד. כך, לדוגמא, אחד השבטים מורכב ממשפחות החיות כל אחת לנפשה, ומבלות את מרבית חייהן בנדודים (ההליכה, כך הם מאמינים, מונעת מן השמש לשקוע לנצח). תחת השפעת המכון הם מתקבצים בכפרים, ואף ממנים לעצמם מנהיגים, מוסד שאינו מוכר להם ואינם חשים בו צורך.

המספר הולך שבי אחר דמותם המסתורית של הדברנים, נוודים העוברים ממקום למקום, ומרתקים את אנשי השבט בסיפורים הנמשכים שעות. באמצעות הסיפורים הם מעבירים ידיעות, מספרים מנפלאות האל הטוב ומעלילות האל הרע, ומשתפים בנסיונות שעברו. אנשי השבט נמנעים מלספר לזרים על הדברנים, כמעט מכחישים את קיומם. מדוע? הפתרון בספר.

את הספר מספרים לסרוגין הסופר לקוראיו והדברן לקהל מאזיניו. השילוב בין שני הסגנונות מוסיף לספר חן רב.

למרות הנושא הרציני, לא חסרים בספר רגעים הומוריסטים. לדוגמא, הסופר מתאר את הנסיונות ליצור תכניות טלויזיה רציניות במדינת עולם שלישי, שבה בכל תחום שולטת האנרכיה. דוגמא נוספת, הדברן מספר למאזינים על היהודים ועל הנוצרים במונחים הלקוחים מעולמם – תיאור שיש בו חוכמה רבה, אך דרך ההצגה שלו שעשעה אותי.

מרשים אותי הגיוון בספריו של יוסה: "העיר והכלבים" האלים והמייאש אודות חייהם של ילדי שוליים בפנימיה צבאית, "פנטליאון ושירות המבקרות" ההומוריסטי, ו"הדברן" כבד הראש.

מומלץ.

El Hablador – Mario Vergas Liosa

הוצאת עם עובד

1990 (1987)

תרגום מספרדית: טל ניצן

"העיר והכלבים" הוא סיפורה של קבוצת צוערים בני-עשרה במדרשה צבאית בפרו. רובם הגיעו למדרשה מתנאים של מצוקה, עוני ואומללות, ומנת חלקם במקום החדש אינה טובה יותר. מאופיו של המקום הוא נתון למשמעת צבאית חמורה, כשהצוערים ממוקמים בתחתית ההיררכיה, נתונים לשרירות ליבם של הממונים עליהם, ולאלימות המופעלת עליהם (עונש מקובל על עבירות קלות מכונה "זוית ישרה". החניך מכופף את גבו עד שגופו יוצר זוית ישרה, ובמצב זה הוא סופג בישבנו בעיטות עזות). אבל הקשיחות שמפגינים הקצינים והמש"קים היא כעין וכאפס לעומת האלימות של הצוערים כלפי עצמם. הכלבים בשם הספר הם חניכי הכיתה הראשונה, שאכן זוכים ליחס של כלבים וגרוע ממנו. התיאוריה הטוענת כי מי שהוכה הופך למכה מוכחת שוב ושוב. וכאילו לא די בהתעללות באנשים, גם הכלבה חסרת הישע, הכרוכה אחר התלמידים, זוכה ליחס אלים ללא סיבה, ללא מניע, ללא הסבר. העובדה שמדובר בספר המתבסס על זכרונות אישיים של הסופר הופכת את כל המסכת הקשה הזו למצמררת עוד יותר. בתוך הכאוס שורר חוק קדוש אחד – אסור להלשין. כשהחוק מופר התגובה היא רצח. הטיפול בפרשת הרצח, ובעיקר טיוחה, הם הנושא המרכזי בחלקו השני של הספר.

הספר נע בין תיאורי החיים במדרשה לחייהם של הצוערים קודם שהגיעו לשם, וגם לארועים הקורים להם בימי החופשה המעטים או בהזדמנויות שנקרות להם לברוח למספר שעות. דרך תיאורי החיים שמחוץ למדרשה מצטיירת תמונה של פרו העצובה והאומללה. האם זוהי תמונה מייצגת של פרו ? אני לא יודעת, אבל היא כנראה מייצגת נכונה את חייהם של העניים המרודים. זהו עוני מחריד, ולצופה מבחוץ קשה להבין איך במצב שכזה מתקיימים ומפכים להם אהבה, משפחה, מוסיקה, חינוך, שמחת חיים. העוני הוא מצב נתון, כאילו מצב טבעי, והחלומות של האנשים אינם מתרוממים הרבה מעל לרמת חיים מעט טובה יותר. מאוד עצוב.

הספר מסופר בגוף שלישי ובכמה גופי ראשון לסירוגין. יש יותר ממספר אחד בסיפורים האישיים, ולעתים רק אחרי כמה משפטים מתברר מיהו הדובר כעת. המספר בגוף שלישי הוא יודע כל, וגם כשהוא הדובר לפעמים לוקח קצת זמן להתאפס ולזהות על מי הוא מספר. בשיטה זו נוצרת תחושה שכולם משולבים זה בזה, מה שאכן נכון, אבל בו זמנית כל אחד הוא עולם ומלואו, אישיות בפני עצמה, ובבסיסו של דבר כולם מאוד מאוד בודדים ונלחמים איש איש את מלחמת ההשרדות הפרטית שלו.

הערת אגב: דרך הסיפור והסביבה הצבאית הזכירו לי מאוד את "התגנבות יחידים" של יהושע קנז, בכל ההבדלים המתבקשים כמובן.

כשסיימתי לקרוא את הספר, וחיפשתי קצת רקע, מצאתי שהספר הוא זה שבזכותו זכה יוסה להכרה, אבל באותה הזדמנות זכה גם לגל של מחאה והתנגדות. עד כמה שהבנתי, ביקורת על הצבא לא התקבלה באהדה בפרו של שנות הששים, עד כדי כך שעותקים מהספר נשרפו בפומבי. כקוראת מהחוץ קשה לי להבין זאת: מדובר בארגון צבאי שמטייח פרשת רצח, ולי זה נראה כמו עוד פרשה עגומה ולא יותר. גל של מחאה נראה מוגזם, אבל אני לא פרואנית, והספר מן הסתם דרך על יבלות שאני לא יודעת לזהות. מצאתי שהוא מוגדר כסאטירה על הצבא ועל החברה. כנראה כך, וככזה מן הסתם עשה עבודה טובה.

היה לי קשה לקרוא בתחילה, גם בגלל הזרות וגם בגלל האלימות, ואת חציו הראשון של הספר קראתי לאט ובקשיים. לאחר הרצח נדבקתי לספר וקראתי ברצף: הדמויות נעשו מעניינות יותר, מלאות יותר, קשת הדמויות המטופלות ע"י הסופר התרחבה – לא צוערים בלבד, אלא גם המש"קים והקצינים הזוטרים והבכירים זכו להתיחסות מעמיקה. מניעי הדמויות הפכו ברורים ומגוונים, והסיפור יצא מן המסגרת הצרה של חברת הנערים, מה שהפך אותו מעניין יותר. הרגשתי שאני מתחברת לעלילה, נעשית מעורבת יותר, מפתחת אכפתיות. הסיפור הפך מוכר יותר: גוף מאורגן המתלכד כדי להגן על עצמו, ומועך את החריגים – זהו סיפור שיכול להתרחש, ומתרחש, שוב ושוב במקומות שונים, בחברות שונות. הסופר מוליך את העלילה בחוכמה, מיטיב לנתח את מניעי הדמויות ואת רגשותיהן. הייתי מרותקת.

באו העמודים האחרונים ותחושותי השתנו. ממש בסוף מתרחש טוויסט לא ברור, לא הגיוני, של חילוף זהויות. מסיפור ריאלי, מציאותי עד כדי אכזריות, מתבצעת פתאם גלישה חדה אל העל-טבעי. אני לא מבינה למה, בשביל מה, למי זה נחוץ, איך זה נדבק. כאילו לא היה לסופר מושג איך להביא את הסיפור לסיום מתקבל על הדעת. סגרתי את הספר כמעט מרוגזת. אם הייתי כותבת סקירה ספונטנית מיד עם סיום הקריאה, הייתי מתחילה עם סיומו של הספר, ומביעה אכזבה רבתי. אבל כשישבתי לכתוב, ושבתי והעליתי לעצמי את כל מהלך הספר, התקררתי קצת. אני עדיין חושבת שהסוף ממש לא מתאים לספר, אך בהתעלם ממנו יתרונותיו ומעלותיו של הספר עולים בהרבה על החסרון הזה.

La ciudad y los perros – Mario Vargas Llosa

הוצאת עם עובד

1974 (1963)

תרגום מספרדית: יוסף דיין