ציטוט לסרוגין מן הסיפור "פיסת נייר שנמצאה ליד קיר המוות" מתוך קובץ הסיפורים המרשים "העליה לשמים" מאת אדולף רודניצקי. בחוץ מצוד וז'נדרמים וקולות ירי, והוא מסוגר בחדרו, ומהרהר בספרים שכתב לפני המלחמה:
הם מטפטפים בתוכי ארס שמוכר רק ליודעי סוד. אני מפחד מפניהם. לעתים אני משתטה ומחביא אותם בארון מתחת לערמת ספרים אחרים, אבל אפילו כך הם מכאיבים לי כמראה בית שנפטר בו אדם יקר. את הספרים האלה… כתבתי ופרסמתי במשך חמש-שש שנים לפני ספטמבר 1939, אבל רק עכשו אני מבחין במשגיהם ואני כורע תחתיהם. המלחמה הזקינה את ספרי באלף שנים…
אינני מבין את האדם שכתב זאת, אינני מכיר אותו, והכל אומרים וימשיכו לומר שאני הוא זה. אני משאיר אחרי דבר-מה שמעורר בי שנאה שלא תיאמן, שנראה לי כקריקטורה של עצמי, משהו שמתקלס בי ומעורר בי תיעוב אמיתי, ודווקא הוא שיישאר אחרי. כלום לא ישאר מן ההכרה העמוקה הזאת חסרת האונים שמסוגלת, מי יודע למה היא מסוגלת, הרי זאת לא יידע איש לעולם!…
אינני מבין לא את הדמויות שבספרי, לא את הבעיות המוצגות בהם, ולא את סגנונם. בספרי? הרי דור שלם כתב כך. באחד בספטמבר 1939 התעוררה הספרות של פולין העצמאית שבין שתי מלחמות העולם, והיא מבוגרת במאה שנים.
Wniebavstapienie / Adolf Rudnicki
הוצאת עם עובד (קלאסי כיס)
1999
תרגום מפולנית: עדה פגיס
סקירות ספרים 