קפה לורנץ / רון עמיקם

שנת 1933 בארץ-ישראל. בתל-אביב וביפו השכנה מתגוררים אלה בצד אלה בני לאומים שונים, יהודים ששבים למולדת, ביניהם יוצאי גרמניה שנמלטים מן הנאציזם העולה; ערבים שרואים בעין רעה את ההתישבות היהודית; טמפלרים שהגיעו לארץ כדי לקרב את הגאולה, וכעת בהשפעת השליט הגרמני החדש הם מאמצים תפיסת עולם גזענית ומתבדלת; בריטים שמבקשים לקדם את האינטרסים של מדינתם; ועוד. קפה לורנץ, שנבנה על ידי הטמפלרים ב-1886 בין תל-אביב ליפו, מהווה נקודת ציון ונקודת מפגש לבני כל הלאומים.

אל קפה לורנץ מצטרף כעובד חדש מקס לנגר, צעיר יהודי, חבר בברית הבריונים. מקס הוא צעיר בטלן למדי, חי על כסף שאביו שולח מלובלין ועל חסדיה של אשת בעל הבית שלו בתל-אביב. אחרי רצח ארלוזורוב, כשחברי ברית הבריונים סומנו כחשודים מיידיים, מקס ירד פחות או יותר למחתרת, וכשנלקח בסופו של דבר לחקירה הוצעה לו עסקה מטעם הבריטים – ריגול אחרי הטמפלרים בתמורה לניקויו מכל חשד בפרשה. קפה לורנץ הוא מקום מתאים להאזנה לשיחות לא לו. קפה לורנץ הוא גם המקום שבו עובדת גרטה, הצעירה הגרמניה שבה הוא מאוהב ושמאוהבת בו. כן, הרוויזיוניסטים, שמקס נמנה עמם, מתנגדים לכל מגע עם הגרמנים – טינתם כלפי ארלוזורוב נבעה, בין השאר, מנסיונותיו לרקום איתם הסכם – כן, הטמפלרים שוללים מכל וכל התקשרות בין אשה משלהם לגבר יהודי, אבל אידיאולוגיה לחוד ואהבה לחוד.

איזה סיכוי יש לאהבה בין יהודי לגרמניה, בתקופה שבה הטמפלרים נוהים אחרי היטלר, והיהודים כתגובה מחרימים את תוצרתם? בתקופה שבה הבריות מצופפות שורות ומתבצרות בתוך עצמן? קלוש למדי.

על רקע זה משיב רון עמיקם לחיים את המקום ואת התקופה. סביב סיפורה של אהבה חסרת סיכוי הוא מתאר את פרטי הפרטים הפיזיים המרכיבים את היומיום, מציג את המחלוקות הקורעות את הציבור היהודי, פורש את התיאוריות השונות סביב רצח ארלוזורוב, וטווה עלילה של יצרים גועשים – פרטיים ואידיאולוגיים – ושל אהבה עדינה. את אלה הוא עושה בלשון הקרובה במידה רבה לזו של התקופה, ובשילוב של רצינות והומור.

מי רצח את ארלוזורוב? כנראה לעולם לא נדע בוודאות, אבל הפרשה ממשיכה לעורר ענין ודמיון למעלה מתשעה עשורים לאחר שהתרחשה. התיאוריות נעות מרצח מקרי, דרך רצח על רקע אישי בידי אשתו או בידי הזוג גבלס, ועד רצח פוליטי על ידי ברית הבריונים או דווקא על ידי אנשי שלומו של הנרצח כדי להבאיש את שם יריביהם. רון עמיקם מצא דרך מעניינת לספר על כל אלה כשהוא משוטט שיטוט נוסטלגי בארץ-ישראל של שנות השלושים.

נעים לקריאה ומומלץ.

כנרת זמורה

2024

מי רצח את ארלוזורוב / טובי נתן

1820_200

עתונאי חוקר צרפתי מגיע לארץ בעקבות רצח של איש מסתורין, שהיה ככל הנראה איש ביון ששירת כמה אדונים. לתחושתו של העתונאי תעלומת מותו של האיש קשורה קשר הדוק לשאלה שהציקה לישוב בארץ במשך עשרות שנים, מי רצח את ארלוזורוב. כידוע, האשמה הוטלה בתחילה על אנשי הימין, שהתנגדו לעמדותיו השמאלניות של ארלוזורוב (כמו מדינה דו לאומית), ולמשא ומתן שניסה לנהל עם הנאצים כדי לאפשר את הגירתם של יהודים לארץ. אנשי "ברית הבריונים" נעצרו, הואשמו וזוכו, אך הזיכוי המשפטי לא הסיר את החשד. עם השנים הועלו כמה תיאוריות באשר למי שיזם את הרצח. טובי נתן מעדיף את הגרסה לפיה מגדה גבלס, אשתו של שר התעמולה הנאצי, היא ששכרה את הרוצחים, זו אינה תיאוריה מקורית שלו, אבל הוא מוסיף לה כמה "קישוטים", שמן הסתם נראים לו קרובים למציאות.

מבחינה ספרותית לא התלהבתי מהספר. בספר מסוג זה, הבונה סיפור בדוי על בסיס עובדות היסטוריות, מבוא או אחרית דבר שיבדילו בין האמת לבדיה הם בגדר הכרח. בלעדיהם פקפקתי בכל מה שסופר שם. בערך ברבע האחרון של הספר, כשהוא נצמד יותר לעובדות ידועות, כמו שיטות התעמולה של גבלס, שריפת הספרים, הפרשה המוזרה של היטלר ואחיניתו ועוד, הרגשתי נוח יותר. עדיין, דברי הסבר היו חסרים. ליקוי נוסף הוא בשני סיפורי המסגרת המשתלבים זה בזה: הרצח של איש המסתורין, והרומן האינטרנטי שהעתונאי מנהל עם אשה אלמונית. למרות ההשתלבות שלהם בעלילה, החיבור בעיני תפור גס מדי.

מבחינה היסטורית, נראה שהסופר ליקט סיפורים מפה ומשם, וברר את אלו שנשאו חן בעיניו ביותר. חלק מהעובדות לכאורה מבוססות על ביוגרפיה שכתבה עיתונאית תחקירנית גרמנייה, אניה קלאבונד, שהודתה מאוחר יותר כי בדתה חלק מן הדברים. עד כמה היה הקשר בין מגדה גבלס וארלוזורוב רומנטי? האמנם היתה מגדה מעונינת לעלות לארץ עם ארלוזורוב כאשתו (השלישית), ובכך להפוך לאשתו של מנהיג ציוני ולא של מנהיג נאצי? האם ארלוזורוב ניסה לרצוח את מגדה? בספר מסופר על מאהב אחר שלה שכיוון לעברה אקדח, אך לא פגע בה. האם גבלס הוא שהורה על רצח ארלוזורוב כחלק מנסיונותיו להשמיד ראיות לקשריה היהודיים של אשתו? אביה החורג של מגדה היה יהודי, ונספה במחנה ריכוז. לא ברור אם מגדה עשתה נסיונות להצילו, או שדבקותה במה שהסופר מכנה "כת הקניבלים" גברה על חיבתה כלפיו. או אולי רצח אותו מתוך קנאה? ביומנו של גבלס מאוגוסט 1931 הוא כתב: "בדירה של מגדה, בסוף תמיד היתה לנו מריבה קטנה, ולכן נפרדנו, תמיד הויכוחים על הזר ההוא! זוהי בעיה המאיימת על עתידנו". האם היה ארלוזורוב "הזר ההוא"? על-פי הספר מגדה עצמה הורתה לרצוח את ארלוזורוב, ואף הגיעה לצורך זה לארץ. המניע: להעלות את "היהודי שלה" לקורבן כשי לפיהרר.

אגב, בפני ועדת החקירה, שמינה מנחם בגין בשנות השמונים לבדוק אחת ולתמיד מי רצח את ארלוזורוב, הועלתה עדות על הקשרים בין מגדה גבלס וארלוזורוב והשלכותיהם האפשריות. חברי הועדה דחו את העדות על הסף, ואפילו לא הזכירו אותה בדוח שהגישו.

מגדה גבלס רצחה את שישה הילדים שנולדו מנישואיה לגבלס מיד לאחר התאבדותו של היטלר, והיא ובעלה התאבדו גם הם. במכתב שכתבה לפני מותה הסבירה שאין טעם לחיים בעולם ללא היטלר… בנה מנישואיה הראשונים, שהיה נאצי פעיל וחייל, ניצל מגורל זה. בתו, נכדתה של מגדה, התגירה ונישאה ליהודי.

בשורה התחתונה: ספר חלש ספרותית, אבל הוא פיתה אותי להתיישב מול המחשב ולחפש עוד ועוד מידע, ולכן הוא ראוי לקריאה (ספקנית).

Qui a tue Arlozoroff – Tobie Nathan

הוצאת מטר

2013 (2011)

תרגום מצרפתית: שי סנדיק