.jpg)
מַרים ואיברהים, חיפאים ערבים, התיידדו בילדותם, למרות הפער המעמדי והחברתי ביניהם. מרים היא בתו של אב אלים, שהפליא את מכותיו באמה, בעוד היא ואחותה מסתתרות בחדרן עד יעבור זעם. איברהים גדל במשפחה תומכת, ליברלית, אמידה, שאפשרה לו להגשים את חלומותיו. שניהם למדו בבית ספר יהודי, נקשרו על רקע החריגות המשותפת, ונותרו ידידים קרובים גם בבגרותם. איברהים הוא הומוסקסואל מודע לנטיותיו מגיל צעיר. מרים גילתה שהיא נמשכת לנשים בשלב מאוחר יותר. הם יודעים שלא יוכלו לצאת מהארון בחברה השמרנית בה גדלו, והפתרון שהם בוחרים הוא נישואין למראית עין ולידת ילד משותף. מי שנפגע מן הסידור הזה הוא אליעד, בן זוגו של איברהים, שחלם על משפחתיות קבועה וגלויה, למרות שגם משפחתו, הליברלית יותר לכאורה, דחתה אותו כשהוצא מהארון. בסופו של דבר (שמוצג כבר בפתח הספר) השלושה חיים במשולש הרמוני, מגדלים את הילדה שנולדה למרים ולאיברהים, ומסבים נחת למשפחותיהם מבלי לחשוף את המתרחש בחדרי חדרים.
הילה עמית, שכתבה את הסיפורים הטובים ב"מאושרי והלאה", עוסקת בספר זה באותם נושאים שבהם עסקה בסיפורים – הומוסקסואליות, יחסי יהודים-ערבים, מורכבות הקשרים המשפחתיים. כמו בספרה הקודם, גם כאן כתיבתה מדויקת ובהירה, אבל שלא כמו בסיפורים הפעם היתה לי תחושה של חזרתיות ושל פרטנות יתר, ושל מתיחת העלילה שלא לצורך כדי שתתאים למסגרת של רומן. בשוליים הפריעו לי גם כמה קביעות חברתיות תלושות מן המציאות. אולי ככה זה כשכותבים מרחוק.
כתיבתה של עמית שוטפת, דמויותיה נוגעות אל הלב, והמכלול, למרות החולשות שפורטו למעלה, קריא ואף מעורר מחשבה.
עם עובד
2022
סקירות ספרים 