האנק מורגן, אמריקאי בן המאה התשע-עשרה, מוצא עצמו לפתע באנגליה של המאה השישית. הוא מתאושש במהירות ובקור רוח מן ההלם ומאמין ביהירות כי "בתוך שלושה חודשים אשלוט בארץ כולה משום שלדעתי יהיה בידי היתרון בהיותי האדם המשכיל ביותר בממלכה בהפרש של אלף ושלוש מאות שנה ויותר". מתמזל מזלו וסמוך להתעוררותו בעבר עתיד להתרחש ליקוי חמה, שאת מועדו הצפוי רק הוא יודע. בזריזות הוא מנכס לעצמו את הארוע מעורר החלחלה, ומייצב עצמו כקוסם רב כוח וכאדם השני בחשיבותו בממלכה, חזק אף יותר ממרלין. לאחר שהוא נוכח בצדדים השליליים של המבנה המעמדי באנגליה, וכשהוא מתוודע לבורות ולאמונות הטפלות של האוכלוסיה, הוא שם לעצמו מטרה להמיר את המונרכיה ברפובליקה. תכניתו כוללת את הפלת הכנסיה הקתולית והחלפתה באמונה הפרוטסטנטית, ואת מתן זכות הבחירה לכולם (פחות או יותר – לכל הגברים ולחלק מן הנשים). בסתר הוא מכשיר אנשים בחידושים טכנולוגיים מן המאה התשע-עשרה, מייסד מערכת חינוך, מקים מפעלים, וטווה רשת של נאמנים שיעמדו לרשותו בבוא המועד להגשים את התכנית.
"בכל פעם שקסם ההבלים ניסה להתנצח בקסם המדע, קסם ההבלים הוא שהפסיד", כך הוא סבור. המציאות עתידה לטפוח על פניו. איומי הנידוי הכנסייתיים וערמומיותם של הקוסמים והמכשפים בני הזמן, הנסמכים על תמימותם ועל פחדיהם של בני האדם, חזקים מן ההגיון, מן המדע, מן השכל הישר. למרות שמסקנה זו מאפיינת יותר את יצירתו של טוויין בשנים מאוחרות וקודרות יותר, היא זו החותמת את הספר.
הספר חובט במבנה המעמדי של אנגליה במאה השישית, בקיטוב הבלתי הגיוני בין שכבה דקה של אצילים, שתוארם מרומם אותם ללא קשר לכישוריהם, להמוני העם הכנועים והצייתניים. אבל ברור שלא לכך כיוון טוויין, שהרי יש חוסר טעם משווע בהפניית ביקורת אל היסטוריה עתיקה שכזו. חיציו של הסופר מופנים אל האנושות בכלל, והרחקת העדות אל העבר הרחוק נועדה ליצור הקצנה שעל דרך הניגוד דווקא מדגישה את המקבילות לזמנו ולזמננו. הוא כותב על הפער בן זמנו בין אינטלקטואלים לעובדי כפיים, על המערכת הכלכלית של אמריקה, על שאריות הכפייה הכנסייתית, על נכונותם של המקופחים לצאת דווקא נגד בני מעמדם, ועוד. בתוך עלילה רבת תהפוכות, משעשעת לעתים, אבסורדית והגיונית לסרוגין, הוא משלב אמירות חוצות זמנים על האופי האנושי, כמו "הרגלים מחשבתיים מקובעים הם אחת הצרות העיקשות ביותר בעולמנו. הם מקבלים ביטוי מוחשי, כמו צורה וחומר ממשיים; ואדם המעלה רעיון שלא חשבו עליו אבותיו הופך מיד חשוד". מפיו של האנק מורגן הוא מביע אמון עז בחינוך, וליד ימינו קלרנס הוא מייחס את הרעיון לגייס לצדם רק נערים צעירים, כאלה שטרם הורעלו על ידי אמונות טפלות ועל ידי אֵימֵי הכנסיה.
היהירות שטוויין מייחס לגיבורו היא ככל הנראה ביקורת מוקדמת על הנטיות האימפריאליסטיות האמריקאיות, ונועה מנהיים מתייחסת לכך באחרית דבר. המחשבה היהירה שלו שצוטטה בפתיחה, עוד בטרם הכיר את המקום שאליו נקלע, הנסיון לכפות טכנולוגיה חדישה – שטוויין היה מאמץ נלהב שלה – על אוכלוסיה שלא הוכשרה לכך, ההתעלמות מכל המסורות והאמונות המקומיות, הבטחון שדרך הממשל שלו היא הטובה בדרכים – בשנים הבאות עתיד טוויין להצביע על תופעות דומות ולגנות אותן.
הספר מעוטר באיוריו המקוריים והמשעשעים של דניאל בירד. חבל שההוצאה לא העניקה לספר כבוד באמצעות הגהה קפדנית יותר. ההחלפה העקבית בין "מין" ל"מן", לדוגמא, מביכה.
מארק טוויין כתב סיפור עלילתי רב דמיון, שעיקרו מסר חברתי שנון, חד ומעורר מחשבה. מומלץ.
A Connecticut Yankee in King Arthur’s Court – Mark Twain
גרף
2009 (1889)
תרגום מאנגלית: יעל אכמון
סקירות ספרים 