תגית: ירחי הדבש של פרופסור לונץ

"פרופסור לונץ חי כטיפש ומת כטיפש", כך פותח את סיפורו יואב, יד ימינו של הפרופסור. טיפשותו של לונץ, שעליה מספר יואב, מקוממת אותו ומטרידה אותו דווקא משום שהוא מעריץ את מעסיקו. לונץ, בן שבעים ושלוש, הוא פרופסור עתיר ידע, נסיון ומוניטין בתחומו, תרבויות המזרח הקדום. הוא נשוי מזה שנים רבות לסופיה, אשה נעימה שיואב מעריך, ושוקד על הוכחת התיאוריה שלו בדבר מוצאם של העברים מן האֱמוֹרִים. יואב, כדברי הפרופסור, מצעיד את האחרון אל הקידמה. הוא נוטל את ניירותיו המקושקשים והכתובים בכתב בלתי קריא של לונץ, ומקליד אותם לקראת פרסומם. שלוות השגרה מתערערת כשאיילה, סטודנטית מלאת חיוניות ורוח נעורים, שמה עינה בלונץ, והלה מחליט להתגרש מאשתו ולשאת את הצעירה. בשל הטיפשות הזו יואב מתמרמר.

כעסו של יואב נובע לא רק מחיבתו לסופיה, ומן הגינוי לקשר שבין הקשיש לצעירה, אלא גם ממשיכתו שלו לאיילה. למרות שהוא מכחיש, אין ספק שהוא מאוהב בה, ואם כי הבין מלכתחילה שאין לו סיכוי לכבוש את לבה משהו בתוכו עדיין רוקם חלומות. הכעס נובע גם מן הסדק שיוצרת פרשיית האהבים יוצאת הדופן הזו בתדמיתו של לונץ בעיניו. דיקלה, חברתו מילדות, מאבחנת בשנינות: "אני חושבת שבעצם אתה מאוהב לא בה, אלא בו…"

פרופסור לונץ הדברן, הרברבן, המלא ערך עצמי, עתיד להתפורר. גם אם איילה אינה נותנת לו סיבות להרגיש מרומה, הוא הופך חשדן וקנאי. גם בתחום המקצועי הוא סופג מהלומה, כשעמית מפקפק בטוהר המחקר שלו, וטוען כי הוא נגוע במניעים פוליטיים שמטרתם לבסס את זכותם של היהודים על ארץ-ישראל. מול עיניו של יואב נכנס מעסיקו לתזזית של רגשות ושל תיאוריות בלתי מבוססות, וסופו, כפי שסיפר יואב במשפט הפתיחה, למות כטיפש.

אהרן מגד הוא מן הסופרים האהובים עלי במיוחד. כאן, כמו בספריו האחרים, הוא מיטיב להתבטא מפיו של אדם רגיל, אפור כלשהו, שולי כלשהו, ולהביע באמינות את שמתחולל בקרבו. הספר אמנם קרוי על שמו של הפרופסור, אבל ליבתו היא האופן בו יואב מגיב לאשר רואות עיניו. גם את הפרופסור קל להבין ולחוש. איילה, לעומת זאת, נותרת בלתי מפוענחת, וחבל. יואב מציין שיש בה משהו אפל מתחת לחביבות, ואנחנו מודעים לחוויות הילדות הלא קלות שעיצבו אותה, אבל דמותה כבוגרת ומעשיה אינם ברורים דיים. מן הסתם עוצבה כך משום שזה כל מה שיואב מסוגל להסיק, אבל הקוראת הח"מ היתה רוצה לדעת יותר.

מצאתי עניין רב בפן המקצועי של לונץ. התיאוריה שלו שגויה, אבל הוא מרבה במובאות מחכימות ממקורות שונים. הוא בונה מגדלים פורחים באוויר, ואלה מרחפים על נדבכים היסטוריים ובלשניים מרחיבי דעת ומהנים לקריאה.

הציור מושך העין שעל הכריכה הוא של הנרי רוסו.

מומלץ.

זמורה ביתן

2005