"קושי מתמיד רובץ לפתח הקיבוץ – היכן סופה של הבעיה האישית והיכן ראשיתה של הבעיה החברתית. אילו נהגנו בכל בעיה אישית כאילו היא בעיה חברתית, לא היינו מתקיימים אפילו יום אחד. כל זמן שיוסיפו חברינו להיות בשר-ודם פשוטים, נהיה מחויבים לצמצם את התערבות החברה רק למקרים החד-משמעיים בלבד, ולראות כל פרשה אחרת כאילו היא בעיה אישית"
"לב חכמים", שראה אור גם בשם "מוות בפורים" כחלק מקובץ סיפורים הנושא את שמו, מתרחש בקיבוץ בימים שסביב חג פורים. דב, חבר קיבוץ בעל שאיפות תיאטרליות, הצליח לשכנע את מי שצריך לשכנע לאפשר לו לארגן ארוע גדול לכבוד החג. הוא המחיז את "לכלוכית", גייס כשרונות מקומיים לשחק, לבנות תפאורה ולתפור תלבושות, ותכנן נשף סוער שייערך אחרי ההצגה. הראוותנות היא אולי לצנינים בעיני כמה חברים, ותמיד נמצא מי שיאמר שאין זה הזמן לחגיגות, אבל בהדרגה נסחפו עוד ועוד חברים אל אוירת החג, וההתרגשות גוברת ככל שמתקרב המועד.
נדמה שכל נסיון שנעשה בעבר לחגוג בצוותא בקיבוץ נגדע בשל אסון כלשהו. גם הפעם, כפי שנרמז בשם היצירה, יתרחש מקרה שכזה, והקושי המתואר למעלה יתחדד. "האם בכל מקרה, בכל הנסיבות, דוחה אבל היחיד את שמחת הכלל?"
בתוך הקיבוץ כישות מצויים בני אדם, שונים מזה מזה. מתחת לפני השטח רוחשות אהבות וטינות. החברים הם בעלי שאיפות ורצונות ורגשות משל עצמם שאינם תמיד עולים בקנה אחד עם אלה של הישות הקולקטיבית. למי צריכה להנתן עדיפות? האם תפקידו של המזכיר "למנוע הפיכת כאב אישי לבעיה חברתית"?
חנוך ברטוב טווה את הסיפור סביב קו התפר שבין היחיד לקבוצה, בכשרון, ברגישות, תוך מתן תשומת לב לפרטים הקטנים המעידים על רגשות גדולים, ובשפה שהיא תענוג.
הספר כולו מצוי בפרויקט בן-יהודה.
מומלץ מאוד.
ספרית תרמיל
1974
סקירות ספרים 