תגית: לירן גולוד

ג'ייסון בן השלושים ושתים משתוקק לילד משלו. הוא עובד כאיש נקיון ותחזוקה בבנין בו הוא מתגורר, ובו הוא חי עם ליזי, אשה בת גילו. לכאורה, למה שלא יממש את תשוקתו? אבל ג'ייסון הוא אדם בעל הפרעות אישיות קשות. הוא אובססיבי לנקיון ולשגרה קשוחה, הוא אינו בנוי לחיים עצמאיים במנותק מהוריו, המתגוררים באותו בנין, הוא אינו מבין מהם גבולות אישיים ומפר את פרטיותם של הדיירים האחרים. וליזי? כמי שחוותה טראומה קשה בילדותה, היא צורכת באופן קבוע כדורים פסיכיאטריים, ועל פי החלטת הוריה ורופאיה היא נוטלת גלולות למניעת הריון. ג'ייסון וליזי מנהלים משק בית משותף בשל הלחץ שהפעילה אמו של ג'ייסון, שהשתוקקה לראות את בנה חי חיים נורמליים למרות מגבלותיו, ולחצה על הוריה של חברתו של ג'ייסון להרשות לבתם למלא את תפקיד בת הזוג הקבועה. השניים מוצאים נחמה ותמיכה זה בזה, רוב הזמן, אבל האם יוכלו לתפקד כהורים? האם ליזי, שנכנעת לגחמותיו ולסטיותיו של ג'ייסון, שהוא על פניו בחור יפה תואר וביישן, תוכל לתפקד כאם בתוך הזוגיות הזו? האם ג'ייסון, שאפילו אחותו אינה סומכת עליו בסביבת בנותיה, יהיה אב ראוי?

לירן גולוד מספרת סיפור קודר על נפש אומללה, שתחילה יש נטיה לרחם עליה, אך בהדרגה האימה מפניה תופסת את מקום הרחמים. אנשים רבים סובבים את ג'ייסון, רובם אבודים בדרכם. אביו ואמו המגוננים, ליזי הכנועה והמסורה, ליזי-שלנו (כך נקראת אחותו מאז שליזי בת הזוג נכנסה לחיים) האחות השקופה, זו שתמיד במקום השני משום הנורמליות שלה שאינה מצריכה תשומת-לב מסוג זה שניתנת לאחיה, קארן השכנה שאינה מצליחה להתמודד עם האימהוּת ומרגישה רדופה בשל המסירות של ג'ייסון כלפיה, מסירות שלא ביקשה לעצמה.

ארבעה-עשר במאי הוא יום הולדתו של ג'ייסון, שנחגג תמיד באותו המקום ובאותה הצורה. בשל לידת אחייניתו השלישית השתבש סדר היום המוקפד, שיבוש שג'ייסון לא יכול היה להכיל. חודש מאי לא היה יפהפה באותה שנה. אני מניחה ששמו של הספר שואב השראה משיר של היינריך היינה הנושא אותו שם, ומרמז הן אל לידתו של ג'ייסון והן אל הכמיהה והתשוקה שבתוכו.

הספר קריא, מותח למדי, מעורר רצון לא להרפות עד לסיומו כדי לגלות מה עלה בגורלן של הדמויות, גם אם הוא מופרז בעודף הסטיות והאומללות שבו. מצד שני, לא ברור מה הסופרת מספרת כאן. אין שום תובנה שאפשר להאחז בה ולומר שבשלה היה כדאי לקרוא את הספר. איכשהו הדמויות נותרות תלושות ובלתי מפוענחות, ואם כך – למה לטרוח לספר עליהן? בעיה דומה היתה לי עם ספר קודם שלה, "נמר גימ"ל". תיאורים טובים, כתיבה מושכת, אבל הדמויות נותרות על הנייר ולא בלב הקורא (או למצער, לא בלב הקוראת הח"מ).

בשל הדואליות הזו, ההמלצה מסויגת.

כנרת זמורה

2025

"נמר גימ"ל" מתרחש בשנות השמונים בישוב קטן על גבול לבנון בצל המאיים של הקטיושות. הסיפור מתרכז במשפחה אחת, גבי ואלה ושתי בנותיהם, מיקה ומילי. היחסים בין בני הזוג מעורערים, מיקה בת העשרה מתקשה להשתלב בחברת בני גילה, ומילי הצעירה אחוזת פחדים והתנהגותה הרסנית על סף הפסיכוטית. דמות משמעותית נוספת היא זוהר, אחותה המנוכרת של אלה, אמנית מרוששת שעזבה את הישוב לטובת העיר הגדולה.

הטקסט שעל הכריכה מבטיח לפתוח צוהר אל הוויית חיים שלרבים אינה מוּכרת אלא ממהדורות החדשות, אבל הבטחה זו אינה ממומשת בעלילה. המצב הבטחוני הקשה, האזעקות, פגיעות הקטיושות, המלחמה היומיומית מעבר לגבול – לכל אלה יש ביטוי בספר, אבל הקישור ביניהם ובין קורות המשפחה נראה כמעט מקרי. לא בגלל המצב המשפחה מעורערת, ולא בזכותו היא מקבלת הזדמנות להתחזק. העלילה חושפת בהדרגה מספר אירועי משבר בהיסטוריה המשפחתית, ואלה השפיעו על גיבוריה במידה רבה יותר. ובכל מקרה, נראה שהמשפחה מתגלגלת מאסון לאסון בשל אישיותם של ההורים, אנשים שהרימו ידים עוד לפני שנפגשו, וההורות שהם מדגימים תמוהה ומעוררת תיעוב.

לירן גולוד כותבת יפה, כל תמונה בנפרד, למרות נטיה להפריז בדימויים. הבעיה במכלול, מבחינתי, היא בחוסר הגיון פנימי בהתנהלותם של גיבורי הספר. למעט מיקה, לא ברור מה גורם לבני המשפחה להתנהג כפי שהם מתנהגים, וגם ההצצה אל הדור הקודם אינה מסייעת. לא די לי בתיאורים בלבד, רגישים ומדויקים ככל שיהיו.

עם עובד

2019