
בכפר אי שם בלפלנד, בתחילת המאה העשרים, מילקה בת החמש-עשרה חווה התאהבות ויחסי מין עם גבר, שאינו יליד המקום. האיש, אוֹיָנֶן, המכונה בפי אנשי הכפר "המשיח-השטן", מסייע למילקה ולאמה בעבודת הקציר, ומקיים יחסי אישות עם שתיהן מבלי ידיעתן, או ליתר דיוק מבלי שהידיעה הברורה תצוף בתודעתן, עד שיהיה מאוחר מדי. ואם אין די בתסבוכת הזו, גבר נוסף יהיה מעורב בחיי שתיהן, ויעבור מידי האחת אל האחרת. הסיפור מסופר מפיה של מילקה כעשרים שנה מאוחר יותר, ונפתח במערכת יחסים סבוכה נוספת, זו שבינה ובין אלוהיה.
קשה להבין את הספר במלואו ללא אחרית הדבר שצירף המתרגם רמי סערי. מילקה, שמספרת את הארועים בפירוט במבט אל העבר, מכחישה אותם בלהט בזמן אמת, וברור שהיא מאמינה להכחשתה. בגיל חמש-עשרה היא בורה ותמימה כתינוקת, ואם לשפוט על פי אישיותה של אמה, וגם על פי כמה מן הדמויות האחרות, חולשת הדעת וחולשת הנפש אינן נחלתה בלבד. או אולי שתי נשים אלה מושכות אליהן דווקא אנשים בני דמותן, ומרחיקות אחרים. ההתנהלות שלהן מוזרה, ומשהו בסיסי באישיותן משובש מאוד. כאמור, התקשיתי להבין אותן, עד שמצאתי באחרית הדבר את המונח "היסטריה ארקטית". תופעה זו מאפיינת (אם כי יש המטילים ספק בקיומה) את האינואיטים בחוג הארקטי, והיא מתאפיינת בין השאר בהתנהלות מסוכנת ובלתי רציונלית, שאחריה מגיעים התקפי שכחה. מחסור באור שמש, קור קיצוני ובידוד, נמנים עם הגורמים לה.
בזכות ידע נוסף זה, הספר מקבל נפח ועניין. מסיפור עצוב על יחסים חריגים הוא הופך לסיפורו של אזור ולסיפורה של תקופה. לו היתה אחרית הדבר נכתבת כמבוא, חווית הקריאה היתה יוצאת נשכרת.
אל "טאבו" בחר רמי סערי לצרף סיפור קצר, "הימים האחרונים של השנה", המתאפיין באותם נופים ובאותה אוירה.
בשורה התחתונה: מעניין ויוצא דופן.
Tabu – Timo K. Mukka
משכל
1998 (1965)
תרגום מפינית: רמי סערי