כותרת משנה: קומדיה של חוק וצדק
"האלוהים שלך עשה לך את כל זה. האם תקלל אותו? או שמא תזחל אליו על גחונך כמו כלב מוכה?". שאלה זו מונחת לפתחו של אלכסנדר הרגנשיימר (או אלק גראהם) בסיומה של מסכת התעללות, ככל הנראה אלוהית, שעבר. אלכסנדר, כומר בהכשרתו ומנהלן בממסד הדתי בעיסוקו, יצא לשיט תענוגות במימון 'הכנסיות המאוחדות למען הענווה', המוסד שבו הוא פעיל, מלכ"ר שמחלק משכורות נאות ובונוסים לעובדיו. במהלך השיט הוא וחבריו הוזמנו לצפות בארוע שבטי של הליכה על גחלים, וכשנענה לאתגר להתנסות בעצמו, מצא שהעולם סביבו השתנה, הספינה אליה שב היא לא זו שממנה ירד לארוע, וכל סובביו, הבלתי מוכרים לו, זיהו אותו כאלק גראהם. בימים הבאים, אולי בשנים הבאות שכן הזמן והמציאות הופכים נזילים, עולמו ישתנה שוב ושוב. בדומה לאיוב התנ"כי הוא יספוג מכה אחר מכה, יאבד את כל שהיה ברשותו, ייטלטל בין נדודים בעירום על הכביש המהיר להילה של קדוש בעולם הבא, יחווה חוסר ודאות קיצוני, יתמודד עם שאלות של אמונה, אבל גם ימצא אהבה.
אלק הוא התגלמות כל מה שרע בשמרנות הקיצונית ובממסד הדתי. הסתגלנות שלו למצבו מעוררת חיבה מסוימת – "הבנתי שמצבי הוא בדיוק אותו מצב ביש של כל בני האדם החיים סביבי: איננו יודעים מי אנחנו, מנין באנו או מדוע אנחנו כאן. הדילמה שלי לא היתה שונה משלהם, רק טריה יותר" – אבל פרט לכך הוא צדקן ומתחסד, שוביניסט, גזען, אנטישמי ונעדר כל סובלנות. הארגון שבו הוא מתגאה, 'הכנסיות המאוחדות למען הענווה', מונה בין השגיו גזר דין מוות בשל הפלה, מתמודד עם "הבעיה היהודית" – האם יש פתרון הומני לבעיה? ואם לא, מהו הפתרון? – שם לו למטרה השתקת נשים פמיניסטיות ויעוד אלסקה לפתרון בעית הכושים, ומתנגד למדע בכלל ולאסטרונומיה בפרט – "תן לאסטרונום טלסקופ גדול יותר ושחרר אותו לנפשו, הנח לו לעבוד בלא פיקוח, והדבר הראשון שיעשה יהיה לנחש ניחושים מזיקים המכחישים את האמיתות העתיקות של הבריאה". כאלכסנדר הרגנשיימר הוא היה נשוי לאביגיל, אשה שהוא מתעב, וכאלק גראהם הוא מאוהב במרגרט, סקנדינבית המאמינה, אוי לאוזניים שכך שומעות, באודין. הוא אמנם מתנגד לגירושין, וכמובן לניאוף, אבל מצליח למצוא לעצמו צידוק ולהוציא את עצמו מהכלל. למרות שהוא מעריץ את מרגרט, הוא מנסה לכפות עליה את קוד הלבוש הצנוע שלו – "ראי, יקרה, היי הגיונית. את יודעת שבדרך כלל אינני מחלק הוראות. אבל אשה חייבת לציית לבעלה" – ומוטרד עד מאוד ממה שצפוי לה, כמי שלא נולדה מחדש בחסות ישו, בבוא יום הדין, שעל פי כל הסימנים הוא קרוב להתרחש.
בהקדמה לספר הוא מוגדר כסאטירה על כמה מהכוחות בארצות הברית שאיימו להרוס את כל הקידמה הליברלית שניתנה לחרויות האישיות ולחופש. הנשק של היינליין במאבקו היה כשרונו לספר סיפור שנקרא בהנאה ללא קשר למסריו, ולשגר מסרים עטופים בסאטירה שעוקצם ושנינותם אינם מוסווים כלל. במרכז העלילה העמיד גבר שנראה חיובי, קורבן מעורר הזדהות וחמלה של כוח גדול ממנו, שדווקא משום הנורמליות שלו ומשום סבלו המכלול של אמונותיו ושל ערכיו מצטייר מפלצתי יותר ומפחיד יותר. היינליין מעביר תחת שבטו את העסקנים בשם הדת, יוצא נגד התפיסה של אל הדורש כניעות – "אלוהים הוא אולי האל היחיד שהעלה בדעתו את ההרגל המגונה המשונה הזה – אני לפחות לא מכיר כוכב אחר או מקום אחר ביקום שלי שמתבצעת בו סגידה לאלוהים", כך נאמר לאלק – מלגלג על תפיסת הגמול שבגן עדן והענישה שבגיהינום, ומאמין שאדם זכאי לאושר פשוט בביתו ולשחרור מכבלי היסורים הנפשיים שכופים עליו הדוברים בשם הדת. את כל אלה הוא כורך בעלילה מד"בית מותחת למדי, משעשעת עד מצחיקה, מעוררת מחשבה, ורלוונטית כפי שהיתה לפני כארבעה עשורים.
מומלץ בהחלט.
Job: A Comedy of Justice – Robert A. Heinlein
אופוס
2023 (1984)
תרגום מאנגלית: ח. י. גליקזם, צפריר גרוסמן
סקירות ספרים 