גיל וסול היו חברות מילדות. בפרק הפותח את הספר גיל מרותקת לספה בביתה בשל שמירת הריון. סול, שנעלמה מחייה ללא הסבר שנים קודם לכן, מחדשת במפתיע את הקשר. סודות מן העבר, שאולי מוטב היה לו נשארו חבויים, פוקחים את עיניה של גיל להבנה שונה של החברות הארוכה והקטועה, ובספר היא מספרת אודותיה.
הקשר בין שתי הבנות הדהד לי את זה שבין גיבורות "החברה הגאונה". סול, כמו לילה, היא הכוח הדומיננטי, האגוצנטרי. גברים נמשכים אליה, בנות מקנאות בה. היא בלתי צפויה, אפילו לחברתה, קשובה בעיקר לעצמה, ורואה את החברוּת מבעד למשקפיים של תועלת. היא זקוקה לחברה כמו גיל, חברה שחלשה ממנה, מוקסמת ממנה, נכנעת לשגיונותיה, מוכנה לקבל אותה שוב ושוב למרות שהיא חוזרת ונפגעת. גיל, גרסה קיצונית של אלנה, היא ה"מרובעת", האפורה. היא חסרת בטחון ביכולתה ליצור קשרים בין-אישיים, ולכן, כעדותה, היא כמו ברווז מוחתמת על הראשון ששם לבו אליה, על סול כחברה ועל נדב כבן זוג. היא תניח את רצונותיה בצד כשתיקרא להשביע את רצונותיה של סול, ותנשך שפתיים כשתיפגע.
כשסול שבה ומופיעה בחייה של גיל, אחרי שנים של שתיקה ושל התעלמות מתחינותיה של חברתה לקשר, מסתבר שהיא זקוקה לה. כדי לשכנע את גיל להיענות לה, היא מסבירה את סיבת היעלמותה, מתעלמת – שוב – מן הכאב שההסבר גורם. אמנם נרמזתי מספר פעמים באשר לסוד שעומד להיחשף, כך שהייתי מוכנה ולא מופתעת, אבל ההבנה של גיל עד כמה היתה עיוורת הכאיבה כאילו הגעתי אליה יחד איתה.
מורן פרידמן, בספר ביכורים כתוב היטב וצובט לב, מיטיבה לתאר את הקשר הא-סימטרי בין שתי הנשים. למרות שמתעורר הרצון לנער את גיל ולשחרר אותה, הסופרת מצליחה להמחיש את חולשתה ולהבהיר עד כמה היא נעדרת יכולת למחוק את סול מחייה. ויחד עם זאת, היא מצליחה גם לעורר רגשות חמלה מסוימים כלפי סול, ולרגעים לגרום לקורא למתן את השיפוטיות כלפיה.
"סולו", שם החיבה של סול בפי גיל, משקף גם את בדידותה של האחרונה שנותרה בסופו של דבר מרוקנת מחברוּת ומאהבה.
מומלץ בהחלט.
שתים הוצאה לאור
2023
סקירות ספרים 