הספר נכתב ע"י היסטוריון (הרסגור) ומומחה לתורת קבלת החלטות (פוקס), ויחד הם מנתחים החלטות הקשורות בקרבות מרכזיים בהיסטוריה. בספר שמונה פרקים העוסקים בקרב של נפוליאון הראשון, בקרב שניהל אחיינו נפוליאון השלישי, קרב ממלחמת העולם הראשונה, כיבוש צרפת במלחמת העולם השניה, הקרב על מוסקבה באותה מלחמה, מלחמת פינלנד-רוסיה, קרב בין הצפון לדרום בארה"ב, ומלחמתה של ישראל בכוחות לא סדירים.
ניכר שהכותבים עשו מאמץ לקרב את הספר לקורא שאינו מומחה. ראו לדוגמא את העטיפה המרנינה, אליה מצטרפים איורים קריקטוריים בגוף הספר. לשון הספר קלילה ועמוסת הומור. כך לדוגמא נכתב על מצביא מסוים שהיה "מקבל חררה" לו נודעו לו עובדות מסוימות, או המסקנה מאחד הקרבות ש"לא תוקפים מצביא רעב, גם אם הוא נמוך" (הכוונה לנפוליאון, כמובן). וכן הלאה. מכיוון שהספר עמוס בפרטי פרטים של מהלכים צבאיים, יש להומור תפקיד משמעותי בהקלת הקריאה. תרומה משמעותית נוספת לקירוב הספר אל הקורא היא בירידה לפרטים אישיים של דמויות מפתח: מחלת הערמונית של זה, הפילגש של ההוא, הארוחה הכבדה ערב לפני הקרב, וכו`. מבחינתי השילוב של פרטים "טכניים" עם היבטים אישיים הוא שילוב מנצח.
כמה פרקים לא עניינו אותי, ואחרים עניינו מאוד. אני לא חושבת שההבדל בין הפרקים נעוץ במחברים, שלדעתי התלהבו מכתיבת הספר כולו, אלא בהעדפות האישיות שלי. עניין אותי במיוחד לקרוא על כיבוש צרפת, משום שהפרק הזה נקשר לי לספר "דנקרק" שקראתי לא מזמן, ואף המלצתי עליו כאן. עניין אותי מאוד הפרק על מלחמת פינלנד-רוסיה, שעליה לא ידעתי דבר. הפרק על הקרב על מוסקבה הציג תמונה פנורמית מעניינת של רוסיה באותה תקופה. גם הפרק האמריקאי היה מעניין, בעיקר בשל הארכאיות של המערכה. הפרק הישראלי מעניין, כמובן, אבל קצת קרוב מדי לימינו מכדי שלא ייחשד בסוביקטיביות (או מכדי שאצליח להתייחס אליו באוביקטיביות).
כל פרק בנוי מהצגת רקע, תיאור דמויות מפתח, מהלך האירועים, ניתוח החלטות וסיכום. זהו מבנה מסודר והגיוני, וחסרונו היחיד הוא בחזרות על פרטים מסוימים.
למדתי על קצה המזלג על תורת קבלת ההחלטות, לדוגמא ההבדל בין החלטה נכונה והחלטה טובה, ואקח איתי כלקח לחיים את מילות הסיום "בלי היסטריה".
בשורה התחתונה – מעניין ומומלץ.
את הטקסט מלווים איורים מקסימים מאת עמוס בידרמן.
הוצאת דביר
2010
סקירות ספרים 