אבישי, כלכלן בעל שם עולמי, נפטר במפתיע ימים ספורים לפני ההכרזה על הזוכה בפרס נובל לכלכלה. ארבעת חבריו מילדות מחליטים לנסות לסייע לו לזכות למרות שהפרס מוענק רק לאנשים שעודם בחיים. מסתבר שיש פירצה שהם יכולים לנצל: אם ההכרזה על הזכיה מתרחשת אחרי המוות, מבלי שהועדה מודעת לכך, היא נותרת בתוקף. הארבעה מחליטים להחזיק את הגופה "בחיים" כדי שחברם ייזכר לנצח כחתן נובל.
איך מסתירים את מותו של אדם פעיל, מרושת, בעל קשרים משפחתיים וחברתיים? הארבעה קובעים תורנות סביב הגופה, ומתמודדים כמיטב יכולתם, פחות או יותר, עם הפתעות שמשחרות לפתחם.
המת והחיים הם חבורה מגובשת מזה שנים רבות. כעת, כשהם כבני שבעים, נדמה שהם מכירים היטב אלה את אלה, אך המצב הקיצוני שלתוכו הכניסו את עצמם עתיד לחשוף מתחים, לייצר התנגשויות, ולהעלות על פני השטח גם את החברות העמוקה וגם את המתחים שכל אחד מהם שמר לעצמו. העלילה גולשת לעתים אל ארועים מקאבריים – דמיינו חבורת קשישים גוררת גופה ברחובות – אך עיקרה הוא הדמויות הסובבות בה, הדינמיקה שביניהן, והרגשות המתרוצצים בתוכן.
זוהרה, שהיתה מאוהבת באבישי, וניהלה אתו רומן חשאי מתמשך לסירוגין, עוסקת בכתיבת ספרי זכרונות. בתקופה המתוארת כאן היא מתמודדת עם תביעה שהוגשה נגדה על ידי אחד הלקוחות בשל שגיאה שיצרה רושם של לעג כלפיו. כנהוג בימינו, הלקוח ומשפחתו פתחו חזית פייסבוקית, וזוהרה מוצאת עצמה תחת מתקפת נאצות. אחרי החשאיות שאפפה אותה ואת אבישי כל השנים, היא משתעשעת ברעיון לזכות בהכרה. יהודה, שהתעשר בזכות המצאה שהמציא בשנות השלושים לחייו, סובל מחוסר נחת ומנסה להמציא את עצמו מחדש. באמתחתו ספר שכתב, והוא מתעתד להוציא אותו לאור בצירוף הקדמה שכתב אבישי. עמוס הוא כלכלן מצליח, אם כי לא בקליבר של אבישי וללא הכריזמה שלו, והוא נע בין הערכה לקנאה. נילי היא אאוטסיידרית נצחית. היא הצטרפה לחבורה כחברה של חבר, וכשהחבר ניתק קשר היא נותרה איתם. נילי היא רופאת ילדים, סבתא לנכדים שהיא לא ששה לשמש כבייביסיטר שלהם, ונאבקת בבעיות משקל.
הספר שופע ארועי לווין סביב ציר העלילה. לעתים נדמה שהסופרת ניסתה לכלול בספר יותר מן הנדרש, אבל רוב הזמן הגודש משכנע ומעניין. החיים הרי לא עצרו רק משום רעיון העיוועים של החברים, ולמעשיהם של בני משפחותיהם יש השפעה על ביצוע התכנית. לעומת זאת, מול הפירוט הסבלני של מהלך העלילה, הסיום חפוז ובלתי מוסבר. כיצד הצליחו החברים לצאת ללא פגע מן הגילוי המאוחר של הגופה הנרקבת אחרי ההכרזה של הועדה? לא ברור, אלא אם כן נתפסים לדברים שנאמרו מוקדם יותר באחת השיחות ביניהם, ולפיהם גבר לבן צפון תל אביבי אמיד ומזדקן יכול לצאת נקי מכל דבר. עוד נקודה שהטרידה אותי היא ההתברברות של החברים בנסיון לגלות מי זכה בנובל. כל החמישה, השטים בחופשיות ברחבי הרשת וברשתות החברתיות, מחפשים את ההכרזה בכל מקום פרט לאתר הנובל. לא הגיוני.
האם הערך של אבישי בויקיפדיה יכלול את התואר "זוכה פרס נובל"? האם על כריכת הספר של יהודה ייכתב באותיות מוזהבות "עם הקדמה מאת זוכה פרס נובל"? בפרק חביב לקראת הסיום, ארבעת החברים, הממתינים להכרזה, תוהים כיצד תסתיים ההרפתקה, והשיחה גולשת לשאלת הסיום הראוי ליצירות ספרותיות. האם סוף שמח ומחמם לב, למרות המתיקות המלאכותית שבו, עדיף על סוף עצוב, שהוא אולי ריאלי יותר? נדמה שהסופרת משתפת את הקוראים בהתלבטות איזה סיום להעניק ליצירתה.
"שטוקהולם" הוא סיפור על חברוּת על שלל רבדיה הגלויים והסמויים, עטוף בעלילה אבסורדית כלשהו, וכמו ספריה האחרים של נעה ידלין הוא מעוגן ברקע חיינו. למעט ההסתיגויות הקלות שלמעלה, נהניתי לקרוא אותו, ואני ממליצה עליו.
זמורה ביתן
2016
סקירות ספרים 