טביה החולב / שלום עליכם

688667

כשקראתי את ההקדמה, שבה דן מירון מסביר בעיקר את חשיבות התרגום לשפה עדכנית, קצת חששתי ממה שמחכה בהמשך (השימוש שלו ב"העלה לי את הסעיף" ב"סיפורי תוהו" עדיין זכור לי היטב). החשש התבדה לגמרי. שלוש פעמים בלבד במהלך הספר חשבתי שהייתי בוחרת במילים אחרות, אבל הבחירות של מירון לא היו מוגזמות מדי, והתרגום כולו מוצלח מאוד לדעתי, ומשלב היטב שפה ברורה ושוטפת יחד עם העסיסיות היידית/תנ"כית של שפתו של טביה.

כמו בקריאה ראשונה לפני הרבה שנים, צחקתי אתו ובכיתי אתו, ומאוד נהניתי. שלא כמו בקריאה ראשונה, שהיתה בגיל צעיר מאוד, מצאתי כעת בספר רבדים שלא נתתי עליהם את דעתי בעבר. לדוגמא, טביה היה זכור לי כאיש פשוט שדברים רעים קורים לו, אבל הפעם גיליתי בו מורכבות, והקדשתי מחשבה רבה יותר ליחסיו עם אשתו ועם בנותיו, לחוכמת החיים שלו, ולמרכיבים באישיותו שמשפיעים במישרין על ההתרחשויות.

אישיותו של טביה היא נושא אחרית הדבר הארוכה שכתב דן מירון. מירון, שבעיניו הספר הוא יצירת מופת (ואני לגמרי מסכימה), סבור שהקסם של הספר פגע לגמרי ביכולת של המבקרים לשפוט את דמותו של טביה. הוא מנתח את האיש בגישה של אפס סלחנות, ומגיע למסקנה ש"עוונותיו מסריחים עד השמים". לטעמי הוא נסחף לגמרי עם הביקורת, ופה ושם הוא קובע קביעות שאין להן לדעתי סימוכין בטקסט.

ההקדמה לספר מצוינת בעיני. מירון סוקר בה את התרגומים שנעשו עד כה, ומסביר את העקרונות שהנחו אותו בתרגום הנוכחי. כהדגמה למורכבות התרגום הוא מתאר את בחירת שמו העברי של הספר שהוא במקור "גאנץ טביה דער מילכיקער". מעניין מאוד.

בשורה התחתונה: תרגום מצוין לספר נהדר. לא כדאי להחמיץ.

גאנץ טביה דער מילכיקער – שלום עליכם

הוצאת כתר

2009 (1894)

תרגום מיידיש: דן מירון

סיפורי תוהו / שלום עליכם

2774932

אני לא עומדת לכתוב סקירה מסודרת, משום ששלום עליכם לא זקוק להמלצות. פותחים, קוראים, נהנים – אי אפשר לפספס אתו

אני רוצה לדבר על התרגום. בהקדמה לספר דן מירון, המתרגם מיידיש והעורך (שכתב גם אחרית דבר מקיפה), כותב: "לא יתכן רענון המשמעות של סיפורים שנכתבו ביידיש לפני מאה שנה ללא ניעור נמרץ של תרגומם והגשתם לקורא הישראלי בנוסח חדש התואם בדייקנות את הטקסטים המקוריים והחותר למסירת הטון הדיבורי הקולח האופייני להם בעברית דיבורית קולחת בת ימינו".

הדברים קצת הרתיעו אותי. אני קוראת את שלום עליכם בין השאר בגלל השפה השלום-עליכמית העסיסית שלו. לתרגם אותה לעברית עדכנית, קולחת ככל שתהיה, נראה לי לא הולם.

לשמחתי התבדיתי. הסגנון של שלום-עליכם נשמר היטב, ופרט לשלושה ביטויים לא מצאתי סיבה להתלונן. נראה לי לגמרי לא מתאים להשתמש בספר מתחילת המאה ה-20 בביטוי "הביא להם את הסעיף". גם "מה-זה יפה" ו"הלך עליהם" לא נדבקו לי, אבל אלה באמת בטלים בשישים. במקומות רבים יכולתי ממש לשמוע את סבתי בין השורות, בביטויים שבהם היתה משתמשת, בדרך בנית המשפטים, בשילוב מילים זרות, באמירת דבר והיפוכו בו זמנית. כשהיא דברה, אפשר היה לשמוע את היידיש ואת הפולנית מאחורי המילים, גם אם נאמרו בעברית. דן מירון הצליח לתרגם לאותה שפה שהיא גם מיושנת וגם עדכנית, גם משובשת וגם חדה.

בקשה לי מההוצאה: בספר הבא נא מקמו את הערות השוליים בשולי הסיפורים, ולא בסוף הספר. מאוד מכביד וקוטע את הרצף לדפדף לסוף הספר פעמיים בכל דף, ולאתר את ההערה המבוקשת. נכון שיש המון הערות, חלקן ארוכות, והן עלולות לפגום בקריאה השוטפת, אבל הרבה הרבה יותר נוח כשהן בהישג עין, בפרט אלה שהן בגדר תרגום מילולי בלבד של מילים רוסיות ואחרות.

הסיפורים בספר נכתבו בין השנים 1900 ל-1915, והם מתארים בדרכו המיוחדת של שלום עליכם ארועים מחיי היהודים באותה תקופה של שינויים.

הוצאת כתר

2010 (1900 – 1915)

תרגום מיידיש: דן מירון