תגית: סלבה קורילוב

סלבה קורילוב, חוקר ימי רוסי, מאס בחיי הכלא בבברית המועצות. לא בכלא ממש, כזה עם סורגים, אלא בכלא הסוביטי, זה שכלא את נתיניו מאחורי מסך הברזל. סלבה הוא אינדיבידואליסט, אדם מעשי מצד אחד ורוחני ומרחף מצד שני. מהנדס במקצועו, ואיש יוגה וזן במהותו. ומעל לכל הוא איש של חופש. נמאס לו מהמדינה שמתיחסת אל תושביה כאל אפסים, מדינה שעוקרת ישובים שלמים לטובת מתקן ניסוי גרעיני, ומשקרת לתושבי הישובים הסמוכים כשהם מתים מסרטן. מדינה שעורכת ניסויים בגזים רעילים על חייליה, ומתנערת מאחריות כשהם מתים כזבובים. מדינה שלא מאפשרת יציאה מגבולותיה, שחנויותיה ריקות ממוצרי מזון בסיסיים. כשביקש אשרה לעבוד באוניה אוקיינוגרפית מחוץ לגבולות ברית המועצות, ונדחה בנימוק שמדובר בסיכון לבטחון המדינה, הבין שהוא בעצם שבוי, נדון למאסר עולם, וגמלה בו ההחלטה לא להכנע.

שלוש תכונות עיקריות מאפיינות את סלבה, ומכתיבות את מהלך חייו: האהבה הגדולה לים, הצורך בחופש, והעוז להתמודד עם הפחדים העמוקים ביותר. ב-1974 נרשם למסע שיט לכיוון הפיליפינים – מסע שייערך כולו בים ללא חניה, כדי שאיש לא יעלה על דעתו לברוח – ובאחד הלילות, מצויד רק במסכה, בשנורקל ובסנפירים, הוא קופץ אל מימי האוקינוס. להערכתו מדובר בשחיה של 10 עד 12 שעות עד שיגיע ליבשה. בפועל ההרפתקאה אורכת שלוש יממות.

זהו סיפור אמיתי, המבוסס על כתביו של סלבה, שמת בישראל בשנת 1998. לאחר אותה שחיה מופלאה אל החופש הסתובב באזורים שונים – וגם משונים – בעולם, ובשל האהבה לאשה השתקע בארץ. מותו בא לו בעקבות מצוקת נשימה בזמן צלילה במסגרת עבודתו במכון הימי בחיפה.

הסיפור מרתק, תיאורי הרקע הסוביטי מעניינים מאוד, אישיותו של סלבה יוצאת דופן, ותיאורי הים הם מן היפים שקראתי.

ספרית מעריב

2009