מיקרו-קוסמוס ישראלי, מורכב מתמונות נפרדות ונארג לפסיפס אחד, מסופר ב"מרחב מוגן". מבנה הספר הוא לכאורה של סיפורים שיכולים לעמוד בפני עצמם, אך נראה לי נכון יותר לתאר אותו כסיפור שלם הנפרט לפרקים המשתרגים זה בזה.
מאחורי דלתות סגורות בבנין אחד ברחוב שלומציון בתל-אביב מתנהלים ספורי חיים מגוונים. בין הדיירים אם צעירה ומותשת מתקשה להתרגל לסדר היום החדש שלאחר לידה; סבתא אבלה על נכדה הטייס שנפל; הורים משתרכים בסופו של יום עבודה עם ילדיהם למופע בחוג בלט; גבר מתקשה ליצור קשרים חברתיים, ומטמין צרור שירים שכתב בסל על סף ביתה של שכנה. יחסים של "שלום, שלום" שוררים בין השכנים, ורק אזעקה המזהירה מפני נפילת טילים מוציאה אותם, חשופים ופגיעים, אל המרחב המוגן המשותף.
אל דמויותיהם של הדיירים מצטרפות דמויות חיצוניות, ביניהן הגנן המסור; המטפלת שפעם היתה דיירת בבנין עד שהסתבכה עם בעלה בשערוריה כלשהי; המנקה של חדר המדרגות, עולה מאתיופיה; אחותה של אחת הדיירות המתגוררת עם משפחתה בשומרון, ומעלימה עין מבגידותיו של בעלה, הקצין המהולל; צעירה שהיתה מאוהבת בטייס שנפל; ואחרות.
הסיפורים נובעים מן הבית בשלומציון ומתכנסים אליו, אך מתרחשים גם מחוץ לו. חלקו הלפני אחרון של הספר, לטעמי החוליה החלשה שבו, מפגיש בניו-יורק שתים מן הילדות שגדלו בבנין, האחת אמנית והשניה סופרת, כשזו האחרונה אמנם מוצאת חיים ושלווה הרחק, אך מתגעגעת עד כלות לנוף ילדותה ולישראליות החמה, הדחוסה, המוכרת.
שם הספר רומז למרחב המוגן בהקשר מלחמות ואיומים, אבל נראה לי שהוא מתייחס יותר אל החיפוש של כל אדם אחרי יציבות, נקודת אחיזה, השתייכות והקשר, שיוצרים מרחב מוגן לנפש.
נהניתי לקרוא את מרבית פרקי הספר, כל אחד בנפרד. לסופרת יש עין בוחנת, רגישות לפרטים, ויכולת ללכוד אותם במלים מדויקות. התרשמתי גם ממגוון הדרכים בהן היא מבטאת כל דמות באופן יחודי לה. הבעיה במכלול, בעיני, היא בגודש. למרות שמדובר בספר קצר יחסית, הוא מבקש להתפרס על קשת רחבה של דמויות, ולשלוח זרועות אל מחוץ ליקום המצומצם של הבנין. לטעמי הוא היה מרוויח מהתמקדות ומהצטמצמות.
זהו ספרה הראשון של עדי זליכוב-רלוי למבוגרים. אשמח לקרוא את הבאים ולגלות אם ההבטחה המגולמת ב"מרחב מוגן" תתממש בהם.
הדברים נכתבים באוקטובר 2023, כשגל התנדבות שוטף את רובנו, וסופרים ומו"לים רבים מעמידים את ספריהם חינם לרשות מבקשי המפלט בקריאה. ספר זה נמנה עם המוצעים לכל דורש. תודה ל"עברית", להוצאה ולסופרת על נדיבותם.
ידיעות ספרים
2019
סקירות ספרים 