על כריכת הספר מצוטט, מתוך אחת הביקורות עליו, המשפט "הרוזן ממונטה כריסטו לדור הדוט.קום". ואכן, "כדורי הטניס של הכוכבים" מספר סיפור דומה מאוד ליצירה הקלאסית. צעיר נאה ומצליח שעתידו המזהיר לפניו, אהוב על כל מכריו (או כך הוא מאמין), נופל קורבן למזימה כפולה, שמרחיקה אותו מהחברה לתקופה ארוכה. מבדידותו מושיע אותו קורבן אחר, שבמותו מותיר לו הון אגדי ומתווה לו נתיב בריחה. בשובו אל החברה, מוסווה כאדם אחר עתיר הצלחה ומוניטין, הוא פוצח במסע נקמה בכל מי שהרעו לו. שלד העלילה, אם כך, מוכר וצפוי, אבל כמו שעשה ב"מיתוסים", כעשור מאוחר יותר, סטיבן פריי מספר סיפור עצמאי שצומח מן המקורות הקדומים, והופך אותו לעכשווי מאוד. וכמו "מיתוסים" גם הספר הזה כתוב היטב ומעורר שאלות מעניינות.
נד בן השבע-עשרה הוא צעיר זהוב שיער וכחול עיניים, ספורטאי מוכשר, ראשון בכתתו, בנו של חבר פרלמנט שמרן שמן הסתם יילך בעקבותיו של אביו. לאחרונה פגש את פורשיה, בת להורים יהודים ליברלים, והאהבה ביניהם עולה כפורחת. החיים מאירים פניהם אליו, והוא מאיר פניו אל סובביו. נד בטוח שלאיש אין סיבה לנטור לו טינה, אבל הוא טועה. בן כתתו אשלי, שלא נולד למעמד שאליו משתייך נד, מטפח רגשות קנאה וקיפוח. ביומנו הוא כותב, "אוה, אבל אשלי, טיפש מסכן שכמותך, אתה באמת מאמין שהיית אמור להיות חלק מהעולם שלהם? אתה לא יודע שזה עולם שאפשר רק להוולד לתוכו?". גם גורדון, בן משפחה אמריקאי של פורשיה, המאוהב בה, היה שמח אילו נד היה יוצא מן התמונה. יחד עם רופוס, בן כתתם של נד ואשלי המכור לסמים, הם מזמנים לנד השפלה בדמות מעצר בגין החזקת סמים. התעלול, שהיה צריך להסתכם בשערוריה זוטא זמנית, הופך לאסון, כשחוקר משטרה מעלים את נד כדי לחפות על מעשיו של אדם אחר. כאמור, נד, בסיועו של אדם חכם שיפרוש עליו את חסותו, שב ליטול את נקמתו. הוא ממצב את עצמו בחוד החנית של החברה בת ימינו, הווה אומר בדמות יזם השולח ידו בתחומי המדיה והטכנולוגיה. למרות השנים הרבות שעברו מאז היה נער תמים, מסתבר שבבסיסו לא השתנה כלל, והוא מאמין שבתום הנקמה האכזרית יוכל לשוב ולעשות אך טוב ולאתחל את חייו מן המקום בו השתבשו.
פריי עוסק בספר בשפע נושאים. ביניהם, חיי השקר של הפוליטיקאים, תרבות הכעס והמרמור ("נראה כי יש מליוני אנשים, שם בחוץ, שלא הצליחו להבין שהבעיה שלהם לא היתה חוסר צדק זה או אחר או חולי חברתי, אלא ההכרה העצמית המזערית שלהם, שגרמה להם להאשים כל דבר מלבד את המרירות והכעס של עצמם"), הכוח המופרז של שרותי הבטחון, העיוורון ההדדי של הבריות שמונע היכרות של ממש, כוחו של הכסף להשחית, היחסים הסבוכים בתוך המסגרת המשפחתית, הקלישאתיות של העתונות, ועוד. אבל נדמה לי שיותר מכל הוא עוסק בחברה הבריטית, במבנה המעמדי הקשיח שמנציח קיפוח, בהסתגרות שמונעת שילוב מלא של מהגרים. אשלי הממורמר נותן לכל אלה ביטוי ממצה: "יום אחד, החלטתי, אשים שלט על שולחני – זו, אחרי הכל, אנגליה – ולא אעשה שום החלטות חשובות מבלי להתייחס אליו".
למרות העלילה המוכרת, הספר נקרא במתח, דמויותיו מעוררות רגש לטוב או לרע, הוא תוסס, אפילו מצחיק לעתים, ובהחלט מומלץ.
The Stars’ Tennis Balls – Stephen Fry
גמא הוצאה לאור
2006 (2000)
תרגום מאנגלית: עומר נבו, נעמה גיל
סקירות ספרים 